ראשיתה של רמת-גן כמושב חקלאי ליד העיר הגדולה, תל-אביב. ההתחלה הייתה בשנת 1921. הרעיון נולד כמה שנים קודם לכן, סמוך למלחמת העולם הראשונה. עד אז, וככל הידוע לנו, במרוצת הדורות היה שטחה של רמת-גן ריק כמעט מתושבים, לעתים מעובד חקלאית. במפות היסטוריות אין סימן לישוב כלשהו.
עם סיום מלחמת העולם הראשונה בדצמבר 1918 נרכשו האדמות הראשונות. שנה אחר שנה נרכשו אדמות נוספות ונקנו שתילים לבניית "עיר גנים". בהצבעה שהתקיימה ב-2 באפריל 1923, נקבע שם חדש וכולל למקום - "רמת-גן". באותה שנה נפתח גן הילדים הראשון. ברוחות חורף 1924 הועף צריף בית הספר והוחלט על בניית מבנה עמיד בפני רוחות. הלימודים נמשכו בינתיים בצריף בית הכנסת.
רמת-גן נוסדה אמנם כמושב שיתופי, אולם תוך זמן קצר התברר כי צורת התיישבות זאת אינה מתאימה לאופיים ושאיפותיהם של ראשוני המקום. המושב השיתופי הפך לישוב עירוני וב-1926 זכה להכרה משלטונות המנדט כמועצה מקומית. היו אז במקום כ-450 נפש שגרו ב-72 בתים ו-63 צריפים. אברהם קריניצי נבחר לעמוד בראש הישוב. 43 שנים, עד ליום מותו, עמד בראש העיר והטביע בה את חותמו המיוחד.
המעבר מישוב חקלאי לעירוני, ההכרה בישוב כמועצה מקומית ובחירתו של קריניצי, היוו את נקודת המפנה בתולדות רמת-גן ועיצבו את אופיו של הישוב לשנים רבות. הוא הפך פחות חקלאי ופנה יותר לתעשייה, מלאכה, מסחר ועסקים. בשנים הראשונות של מושב עיר גנים שכן משרד הועד בצריף באזור כיכר עלית של ימינו. בשנת 1926 הועבר בניין המועצה לצריף של ד"ר כהן. הבניין הנוכחי ברחוב ביאליק מס' 35 נחנך בשנת 1941 והיו בו רק שתי קומות. במשך השנים נבנו תוספות לבניין עד למראהו הנוכחי כיום. חלק ממשרדי העירייה מפוזרים במבנים נוספים במקומות שונים בעיר.
בשנת 1946, במלאת חצי יובל לישוב, גרו במקום כ-12 אלף תושבים ביותר מ-1,200 בתים, שעבדו בלמעלה מ-560 בתי עסק. בעוד פרנסי העיר מקיימים קשרים טובים עם השלטון הבריטי ומקבלים ממנו סיוע להרחבת הישוב וביסוסו הכלכלי, היתה רמת-גן עיר מרכזית בפעילותן של כל המחתרות, עד שבבולשת הבריטית אף קראו לה "האינקובטור של הטרור". אירוע דרמטי אחד אירע בתחומה באפריל 1946 והוא ההתקפה של האצ"ל על המבצר הבריטי במשטרת רמת-גן כדי להחרים נשק. בהתקפה נפצע קשה ונתפס דב גרונר. הוא נידון למוות ונתלה בכלא עכו. כעבור שנים הוקמה אנדרטה לזכרו בחצר הבניין המשמש כיום את משטרת ישראל.
בשבט תש"י ינואר 1950 הוכרזה רמת-גן כעיר. עד 1955 מנתה אוכלוסייתה כ-62 אלף איש. במקביל הורחבו השירותים, ובמיוחד מערכת החינוך. שטחה של העיר המשיך לגדול והעירייה נטלה על עצמה גם משימות לאומיות, כדוגמת בניית האיצטדיון לקראת המכבייה השלישית ב-1950 ושתילת הפארק הלאומי. נוסף לפארק גדול זה, המשיכה העירייה בנטיעת גנים ומספרם הגיע ל-37 כבר בשנת 1955. יחד עם הפארק הלאומי היוו אז הגנים כחמישית משטח העיר.
בשנת 1961 סופחו לשטח שיפוטה של רמת-גן 1316 דונם מעברו המזרחי של כביש גהה. פעולה זו הוסיפה לעיר שני מוסדות חשובים: אוניברסיטת בר-אילן ובית החולים ע"ש "שיבא" בתל-השומר. בורסת היהלומים הישראלית, שהינה הגדולה בעולם, נפתחה ב- 24 באוקטובר 1968.
ב-13 בנובמבר 1969 נהרג ראש העיר, אברהם קריניצי, בתאונת דרכים. כך באה לקיצה תקופת פעילות דינמית של 43 שנה בה היו האיש והעיר כמעט לישות אחת. במקומו נבחר ב-1 בדצמבר 1969 ד"ר ישראל פלד, אשר כיהן כראש העיר במשך 13 שנים. בתקופתו הוקם קניון איילון והוחל בשיפוצה של כיכר רמב"ם. בתקופה זו הושם דגש על פיתוחן של שכונות המצוקה בעיר. הוקמו בהן מתנס"ים ונפתחו בתי-ספר חדשים ומפעלי תרבות. כמו כן, הוקם בימי כהונתו הספארי שהפך לשם דבר, ומושך אליו מדי שנה מאות אלפי מבקרים מכל רחבי הארץ. בבחירות של 1983 נבחר לראשונה ראש עיר מטעם מפלגת העבודה, אורי עמית. בתקופת כהונתו שופצו רחובות רבים בעיר, רוצפו מדרכות, הורחבה התאורה והונחו קווי מים חדשים. כן שופצו בית יד לבנים ובית אברהם קריניצי ונפתח המוזיאון לאמנות ישראלית ברחוב אבא הלל.
בבחירות של 1989 ולאחר קדנציה אחת בלבד, סיים אורי עמית את תפקידו כראש עיר ובמקומו נבחר צבי בר, לשעבר איש הצנחנים, מפקד משמר הגבול וראש אג"מ במשטרת ישראל. צבי בר שם את הדגש על מערכת החינוך ועל המשך פיתוחה של רמת-גן כעיר המצטיינת באיכות חיים וכמקום מגורים שנוח ונעים לחיות בו. יחד עם תשומת לב רבה למערכת החינוך, הפכה רמת-גן לעיר המובילה גם בתחומי החינוך, התרבות והחברה. במקביל, ממשיכה רמת-גן לשמש כמרכז לעסקים, מסחר ותעשייה, עם דגש על תעשייה קלה ועתירת ידע שאינה פוגעת באיכות החיים והמגורים.
באוקטובר 2013 נבחר ישראל זינגר לראשות העיר רמת-גן. במשך 18 שנה ניהל זינגר את בית הספר התיכון "בליך", שהינו בית הספר הגדול והמוכר ביותר ברמת-גן. תחת ניהולו הגיע בית הספר להישגים מרשימים בתחומים הלימודיים, החברתיים, הערכיים והכספיים. עם כניסתו לתפקיד העמיד ראש עיר את התושב במרכזה של ההוויה העירונית. בתקציב הראשון הושם דגש על שיפור איכות החיים בעיר וכן על הקצאת משאבים רבים למערכת החינוך העירונית, תוך שימת דגש על פיתוח העיר למען צעירי העיר.