ראשי | מתחברים לקהילה | דת ומסורת | רמת-גן עירי - עלון תורני לתושבים | רמת-גן עירי - עלון מספר 8 רמת-גן עירי - עלון תורני לתושבים

רמת-גן עירי - עלון מספר 8

רמת-גן עירי - לעלון 8 המלא >>
 

  • ישראל זינגר
    ראש עיריית רמת-גן


    קוראים וקוראות יקרים,

    בימים האחרונים ציינו 50 שנה לאיחודה של העיר ירושלים, בירת הנצח של העם היהודי. עד היום אני זוכר שכנער צפיתי בהתרגשות במראות של הצנחנים שחזרו למזרח העיר, ואת קריאתו של הרמטכ"ל דאז, מוטה גור: "הר הבית בידנו!"

    איחודה של ירושלים החזיר את העם היהודי היושב בציון לכותל המערבי, מקום משכנו של בית המקדש. זהו מקום של כמיהה וכיסופים, אליו נשאו עיניהם יהודי כל העולם במשך אלפיים שנות גלות, מקום שחיבר קהילות יהודיות ממדינות חבר העמים, ממזרח אירופה, מארצות ערב ומיתר חלקי תבל.

    רצה הגורל, וימים אחדים אחר כך אנו מציינים את חג השבועות – הלא הוא חג מתן תורה. ואי אפשר שלא לחשוב על הקשר הבלתי ניתן לניתוק בין שני המועדים: כמו במעמד שחרור הכותל, גם במעמד קבלת לוחות הברית נשמעה תרועת השופר למרחקים. כמו שבמעמד הר סיני כל עם ישראל היה מאוחד בלב אחד, כאיש אחד, כך היה ונשאר הכותל מקום המחבר את כלל תפוצתו של העם היהודי.

    בימי חג אלה, חשוב שנזכור את המאחד והמחבר בינינו כעם וכלאום, נכבד איש את רעהו, ונזכור ונוקיר את המורשת המפוארת לה כולנו שותפים. אני מאחל לכם, התושבים, חג שבועות שמח, ומזמין אתכם לקחת חלק בפעילויות העירוניות השונות לחג השבועות, המפורטות בעלון המצורף.

    שלכם ובשבילכם, ישראל זינגר
    ראש העיר רמת-גן
  • דבר העורך: הציפיה למתן תורה

    הרב צבי שינפלד | יועץ ראש העיר לענייני דת ומסורת בעיריית רמת-גן

    ימי ספירת העומר קיבלו קונוטציה של מנהגי אבלות, זאת בשל המגיפה הקשה, שתקפה את תלמידי רבי עקיבא. אך בראשית התהוותם ובמהותם המקורית ימים אלה הם ימי שמחה וציפייה מתוקה ומרוממת למטרת העל לשמה יצאנו ממצרים. תקופה בה סופרים את הימים ואת השבועות עד ליום המיוחל – יום קבלת התורה.

    משל ידוע למלך, ששמע קריאות "הצילו" נואשות בעת טיולו. בהתקרבו אל מקור הצעקות מצא עבד אסור בבור עמוק. מייד ציווה לשחררו מהבור. בהוציאו הגדיל המלך והבטיח לו את ביתו לאישה בעוד 7 שבועות. שמחת העבד הייתה עצומה, ומרוב ציפייה ליום כלולותיו הגדול עמד וספר כל יום שעבר. גם אנו בצאתנו ממצרים ובכל שנה מחדש ('כל יום יהיו בעיניך כחדשים') מצפים למתן התורה הקדושה וסופרים הימים עד ליום זה. ימים אלה, שראשיתם בפסח וסיומם בחג מתן תורה, היו אמורים להיות רצף אחד ארוך של ימים שמחים כמין חול המועד ממושך.

    עירינו רמת גן זוכה גם היא לחוש את גודל הימים. קיימת היערכות גדולה בעידודו של ראש העיר ושל אישים נוספים מהעירייה בהקמת מערך הרצאות ולימוד ליליים בליל שבועות, הפרוס בבתי הכנסיות בעיר.

    עלונינו יעסוק הפעם ברוח הימים וביום ירושלים, הנושק לחג. תהודת העלון צוברת תאוצה. הצעות חומר רבות מאישי ציבור, ממרצים ומרבנים זורמות לשולחן המערכת. זה המקום לעודד שוב את תפוצת העלון גם דרך המייל. גבאי בתי הכנסת מוזמנים להעביר כתובות של קהילותיהם והמתפללים.

    ולוואי, שנזכה לחוש את מתיקות התורה וערבותה!

  • תושב אחד בחודש |חיים גלרמן

    בעלון המקשר אותנו למתן תורה ולדברים שברוח, בחרנו לארח את מר חיים גלרמן, חבר מועצת העיר ויו"ר המחלקה למורשת ישראל. מר גלרמן מכיר היטב את רבדיה השונים של אוכלוסיית ר"ג. הוא עצמו מתגורר בה כ-60 שנה ומנצח באומנות על אירועים רבים בעיר, המשרישים את מסורת ישראל. חלקם של האירועים מונע מתאריכי הלוח העברי כמו פעילות במועדי תשרי, חלוקת מנות לקראת פסח, "סדרים" לנזקקים, ל"ג בעומר והרצאות הכנה למתן תורה. בשאר פעילותו דואג מר גלרמן להעשיר את הציבור בקונצרטים חזניים, בערבי נשים, בחידוני תנ"ך ובפעילויות נוספות, המחברות את הציבור לבתי כנסת ולבתי מדרשיות. יצויין, שהמימון לכל אירועים אלה מוזרם מתקציב העיריה ומאגף לתרבות תורנית במשרד החינוך.
    מר גלרמן טרח ושיגר לנו מאמר קצר ברוח הימים. הרי הוא לפניכם:
    ירושלים

    עם תקומת ישראל זכינו להוסיף ללוח השנה שני חגים חדשים: יום העצמאות ויום שחרור ירושלים. יום העצמאות מבטא את המסגרת, את החרות. יום ירושלים מגדיר את התכנים, את הערכים. פנים רבות לה לירושלים. כמה קדושה היא ירושלים - הרבה ריחות לה, הרבה מאכלים, הרבה קרבות, הרבה אבנים, הרבה געגועים והרבה חולמים, הרבה סימטאות והרבה סיפורים. דבר חשוב נוסף יש בה בירושלים - עיר שחוברה לה יחדיו, עיר שעושה 'ישראל חברים', ועל כל אחד מאתנו מוטלת החובה לעשות זאת.

    הרב קוק זצ"ל, רבה הראשי של א"י, התפרסם ביחסו החם והלבבי למתיישבי הארץ מכל המפלגות והזרמים. מפעם לפעם נפגש עם בני מושבים וקיבוצים לא דתיים וחזר תמיד נלהב מפועלם החלוצי של צעירי ישראל בתנועת שיבת ציון החדשה.

    ירושלים אינה רק ריחותיה ומאכליה, קרבותיה וגיבוריה. גם אינה מצטמצמת לחומותיה ואבניה, סמטאותיה וסיפוריה. ירושלים מצויה הרבה למעלה מכל אלה. ירושלים היא לב הארץ וליבו של עולם. היא המעיין ממנו משפיע ריבון העולם חיים לכולם. היא הלב והתפילות, הכיסופים והתקוות.

    לא נבראה ירושלים רק בשביל ישראל. עתידים שיבואו ימים, בהם מירושלים תצא קריאה ברורה לכל העמים, רחוקים ישמעו ויבואו מקצווי תבל, יישאו אליה עיניים. ותשיב ירושלים באהבתה להאיר להם בחסדה את שבילי חייהם.

    גם אנו בר"ג חוגגים את יום ירושלים. "דברו על לב ירושלים" אומר הנביא, עיר עם לב. אך מעל הכל זו עיר, שחוברה לה יחדיו. נצעד אנחנו ברחובות עירינו זו השנה הרביעית ונכריז, כי ירושלים שלנו, ושלנו תהיה לנצח נצחים.
  • בין רוחניות לגשמיות הרב בן ציון אלגזי שליט"א

    ראש מכון "צורבא מרבנן", ראש בית המדרש של ישיבת ההסדר רמת גן ורב סרן במילואים

    במעמד הר סיני כפה הקב"ה על ישראל את התורה ואמר להם: "אם אתם מקבלים את התורה, מוטב. ואם לאו - כאן תהיה קבורתכם!" מה העניין לכוף את ישראל לקבל תורה? עד שהגמרא שם מציינת, שהייתה לעם ישראל טענה, כי התורה ניתנה להם באונס.

    הבדל גדול יש בין קבלת שפע גשמי לבין קבלת שפע רוחני. הורדת השפע הגשמי לעולם אינה תלויה באדם אלא בתפילה, באמונה ובהשתדלות. שפע זה נמצא בעליונים והקב"ה מורידו לאדם ומשפיעו בטובו לאדם מידי יום ביומו בהתאם להשתדלותו הרוחנית של האדם. זו הייתה ברכת יצחק ליעקב: "וייתן לך האלוקים מטל השמים ומשמני הארץ" ואילו הברכה על השפע הרוחני מצויה באמתחתו של האדם. מעת שירדה התורה מן השמים ירדו איתה הכוחות התלויים אך ורק באדם עצמו, ע"מ שתהיה בידו היכולת לנסוק עד שמי שמים.

    צרכים גשמיים יכולים להגיע אל האדם ללא מאמץ רב. הוא יכול לקבלם במתנה או בירושה. ואילו התורה אינה בירושה, לא מעבר לים היא ולא בשמים, אלא בפיך ובלבבך לעשותו. כוחו של האדם נמדד בעיקר ביכולת העבודה העצמית שלו לרכוש כוחות רוחניים ע"י עמל על מידותיו, מעלותיו ותורתו. יכולת ההשפעה שלו על העניינים הגשמיים מועטה יחסית מול ההשגים הגשמיים עצמם, שאינם תלויים בו. לעומת העניינים הרוחניים, אשר הם תלויים בו וברצונתיו. דרכו של עולם להפוך את היוצרות ולחשוב, שהשפע הגשמי מוזרם לאדם אך ורק לפי כשוריו, יכולותיו והשתדלותו, ואילו ההשגים הרוחניים אינם תלויים בו ובאים מן שמיא.

    על זה אמר שלמה במשלי: "לא לחכמים לחם ולא לגיבורים כוח" ובאבות כתוב: "איזהו עשיר השמח בחלקו", שכבר מוכן לו. עם ישראל נבחר ע"י הקב"ה בהחלטה אלוקית. בורא עולם קבע גם, שהתורה תרד מן השמיים אל הבריאה. כך נאמר להם באופן מוחלט ביציאת מצרים: "תעבדון את האלוקים על ההר הזה" וכן: "אתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש". עם ישראל גם חשק בתורה ללא תנאי ואמר : "נעשה ונשמע". משמע העניין תלוי בהם. אך בכל אופן כפה עליהם הקב"ה הר כגיגית. רצה ה', שרק ע"י כפיה חד פעמית ובלעדית זו תרד התורה. זאת ע"מ ליצור מצב תמידי, שהאחריות הרוחנית הפרטית והכללית בידינו באופן כמעט בלעדי.

    ויהי רצון, שנזכה להבין את המהות, המשמעות ואחריותנו בחג השבועות. אחריות קולקטיבית רוחנית בעלת ערך סגולי אדיר!

    פרשת במדבר. (פרק ב' פסוק ב') "איש על דגלו באותות לבית אבותם, יחנו בני ישראל מנגד, סביב לאהל מועד יחנו". איך נראו בני ישראל במהלך המסע במדבר? כיצד התנהל הציבור העצום הזה בדרכו? ובכן, במרכז היה המשכן, המכונה "אוהל מועד". בכל אחד מארבעת צדדיו חנו שלושה שבטים. סך הכול שנים-עשר. לכל אחד מהם היה דגל משלו, שמסמל אותו. נהוג לדבר על כך שיש כאן פלורליזם וגיוון, שהמראה הזה של כל המחנות על דגליהם סימל את האופי המיוחד של כל קבוצה. יש שוני בין השבטים, אבל הם מלוכדים סביב מוקד אחד ויחיד.

    הרב שמשון רפאל הירש מתאר זאת כך: "השבטים חונים מסביב למשכן. זו תכלית. יש פה חינוך שלפיו כל יחיד חוזר אל משפחתו, כל שבט חוזר אל מחנהו וכל המחנות האלה חונים ונוסעים רק סביב המשכן. כך מחנכים יחידים, משפחות ושבטים – לחיות סביב התורה. זה הייעוד המשותף המאחד את כולם כאחד, זו נשמת חיים לעם כולו. כולם-כולם חונים ונוסעים כך, מנשיא המחנה ועד לתינוק שהצטרף רק כעת אל חיק משפחתו, כולם מצויים במרחק שווה מהמשכן, שהוא מרכז הייעוד המשותף שנוסע אתם, לעיניהם, בכל מקום".
  • עשה לך רב שו"ת אקטואלי בענייני הלכה / הרב צבי שינפלד

    ש. מהו תיקון ליל שבועות?
    ת. מטרת "התיקון" היא "לקשט את הכלה", זו "כנסת ישראל". על פי ספר הזוהר כנסת ישראל היא הכלה המאורסת לאהובה, הוא האלוקים. התורה זו "הכתובה" - החוזה הנצחי לקיום ההתחייבות על ידי שני הצדדים. על פי המסורת היהודית ניתנו לישראל בהר סיני שתי תורות: תורה שבכתב ותורה שבעל פה. לכן מורכב "התיקון" מקטעים בתנ"ך ומקטעים בתורה שבעל פה: משנה, תלמוד ומדרשים.

    ש. מה מקור המנהג לאכילת מאכלי חלב?
    ת. מקור המנהג מובא בין היתר במשנה ברורה בשם מקורות קדמוניים. לפי אחת הסיבות נהוג לאכול מאכלי חלב ולאחריהם בשר, משום שבמקרה כזה חובה להקצות 'לחם' למאכלי החלב ו'לחם' אחר למאכלי הבשר, ושני לחמים אלה מהווים זכר לקרבן "שתי הלחם", שהוקרב בשבועות.
    **נימוק אחר הוא: "חלב" בגימטריה ארבעים (40) כנגד ארבעים יום וארבעים לילה, ששהה משה בשמים, כשעלה מהר סיני.
    **נימוק נוסף: מקבלת התורה היו נצטוו לחכות בין בשר לחלב (כל אחד למנהגו על הזמן) ועל דיני בשר כשר כמו שחיטה, הכשרה וכלים מיוחדים. לכן נאלצו להסתפק בינתיים במאכלי חלב, עד שיכשירו כלים מיוחדים לבשר.
    **עוד טעם: התורה נמשלה לחלב, שנאמר: "דבש וחלב תחת לשונך" (שיר השירים ד', י"א).

    ש. מדוע קוראים את מגילת רות?
    ת. לפי הירושלמי משום שדוד המלך נולד ונפטר בחג זה, ומגילת רות בחלקה האחרון מספרת בייחוסו של דוד המלך.
    ובמדרש: "למה קורין ספר רות בעצרת, בזמן מתן תורה? ללמדך, שלא ניתנה תורה אלא על ידי ייסורים...ביקשה תורה שבט של עניות, שאם יהיו ישראל עשירים, אינם מתעסקים בתורה, אבל כשהם עניים, הם מתעסקים בתורה."
    ועוד טעם נאמר שם: לפי שמגילה זו כולה חסד והתורה כולה חסד שנאמר: "ותורת חסד על לשונה" (משלי ל"א, כ"ו). והתורה ניתנה בחג השבועות.
    עוד אמרו חכמים, כי בחג השבועות נהוג לקרוא את מגילת רות מפני שסיפורה אירע בתקופת הקציר, היא תקופת שבועות – חג הקציר.

    ש. כיצד התגיירה רות המואבייה?
    ת. התורה הזהירה על מצוות הגר יותר מכל מצוות אחרות. יותר ממצוות האמונה בה', יותר משמירת שבת, יתר מאיסורי מאכלות, טומאה וטהרה, גניבה וגזל. התורה מנמקת מצווה זו: "כי גרים הייתם בארץ מצרים" (שמות כ"ב, כ'). רות המואבייה, הדמות המרכזית של מגילת רות מתגיירת תוך הצהרה לחמותה: "עמך עמי ואלוקיך אלוקי" (רות א', ט"ז). בכך מסתיים תהליך הגיור של רות.

    ש. כמה שמות לחג?
    ת. חג השבועות נתברך בשבעה שמות שונים: חג הקציר, חג החמישים, יום הביכורים, עצרת, חג טנא, רגל וחג מתן תורה. במשך השנים זכה החג לשמות נוספים, ביטוי למנהגי עדות ישראל: "מועד גול"- חג השושנים / הוורדים אצל יהודי פרס, אפגניסטן ובוכרה, "זיארה"- עליה לרגל, כורדיסטן בבל ועוד, "ליל אלקראיה" בשל הלימוד בליל שבועות אצל יהודי תימן ו"עיר אל ענצרה" אצל יהודי חלב וסוריה.

    ש. מדוע שמו של החג הוא חג מתן תורה ולא חג קבלת התורה?
    ת. על פי החסידות: כי את התורה נתן הקדוש ברוך הוא פעם אחת, אבל קבלתה היא מעשה, שעל כל יהודי לעשות מדי יום ביומו.

    ש. יש נוהגים להתיז מים זה על זה. מדוע?
    ת. התורה נמשלה למים, והרי זה כאיחולי ברכה לזכות בתורה. אבל מכאן ועד להשלכת שקיות מים על עוברים ושבים הדרך רחוקה, ובוודאי, שיש לעקור נוהג פסול זה.

    ש. מדוע סוכות ופסח הם שבעה ימים, ואילו שבועות, שגם הוא משלושת הרגלים, יום אחד?
    ת. מבואר בזוהר הקדוש, שכשם שסוכות שבעה ימים ולאחריו יום שמיני עצרת (שמחת תורה), כך גם פסח הוא שבעה ימים ולאחריו שבועות.

    ש. מדוע נאמר: "זמן מתן תורתנו" ולא חג שבועות מתן תורתנו?
    ת. שאלה זו שאל הרבי מסדיגורה זצ"ל: אנו מגדירים את חג השבועות כזמן מתן תורתנו. מדוע הדבר אינו מודגש בתודה, מדוע לא כתבה כי זוהי הסיבה לחג, אלא ציינה את היותו היום החמישים לספירת העומר, ואת היותו חג הביכורים?. תירץ האדמו"ר זצ"ל: הנותן מתנה לחברו, מתנה יקרה, שאין כמותה, אינו צריך ואף אין זה נאה שיצווה עליו: 'חגוג את יום נתינת המתנה'. אבל מקבל המתנה – ודאי חייב לשמוח בה ולהודות עליה! לפיכך, אין הבורא מצווה עלינו לשמוח ביום זה על מתנתו, ואינו מדגיש שזהו זמן מתן תורתנו. אבל אנו מציינים ומדגישים זאת, כיון שאנו שמחים שמחה רבה במתנה היקרה!
  • סיפורי חסידים / מפי השמועה

    מתרפאים כל החולים
    במהלך תפילת חג השבועות, קודם קריאת התורה, הלך פעם הצדיק רבי חנוך הניך מאליסק לביתו לנוח מעט. קודם שחזר לבית-הכנסת, נזדמנו כמה חסידים ועלו על הבימה, כדי שיוכלו לעמוד סמוך אצל הצדיק, בשעה שיאמר אקדמות. כשניכנס הצדיק לבית-הכנסת, רמז בידו לכל האנשים, שירדו מהבימה. ואילו לאיש פשוט אחד מהמון העם, שעמד אף הוא על הבימה, רמז הצדיק, שיישאר על מקומו. התרעם אחד החסידים בליבו וחשב: 'אנחנו לומדים כל השנה בתורה הקדושה, ולא נתן לנו הרבי לעמוד אצלו, ולעם הארץ הזה נתן רשות. אתמה!' אך כשהתחיל הצדיק לומר "אקדמות" בהתלהבות נוראה כדרכו בקודש, עברה וחלפה המחשבה ממנו, כי כל חושיו של אותו חסיד היו דבוקים לשמוע אמרות קדשו של הצדיק. אחר התפילה נהגו החסידים ללכת לשולחנם של בני הצדיק. אותו חסיד הלך לחתנו, הרב רבי אנשיל אשכנזי. כשבא לשם, מצא אותו האיש, שעמד על הבימה, אף הוא יושב שם. חזרה ונעורה תמיהתו בליבו. תכף שמע את רבי אנשל אומר: "בהר סיני, כידוע, נתרפאו כל החולים. חותני צדיק הדור הוא, והבימה שלו היא בבחינת הר סיני. ומפני שאיש זה זקוק לרפואה, נתן לו חותני הקדוש רשות לעמוד אצלו בשעת קריאת התורה על הבימה, כדי שתהיה לו רפואה". זכאין כד שמעתון (מתוך ה"אקדמות").

    "אל תמחל לו!"
    אדם בא לפני הגאון הקדוש ה"הדברי חיים" מצאנז זצ"ל. סיפר, שעומד הוא להשיא את בתו, אבל החתן אינו מוכן ללכת לחופה בלא לקבל, לפחות, טלית ושטריימיל. עני מרוד הוא , אין ידו משגת אפילו מעט. החתן מאיים לבטל את התנאים ולהכלים בת ישראל כשרה, שתשב, עד שילבינו שערותיה, והוא, אביה האומלל, אנה הוא בא? התערב בנו בכורו של הרבי, איש אמת, הרבי משינאווא זצ"ל, ואמר: "הלא ראיתיך נכנס לחנות וקונה טלית ושטריימיל..."
    נבוך הלה, שהתגלו כזביו, וחמק בבושת פנים. נרעש הרבי וגער בבנו: "מה עשית? ביישת אדם מישראל! ומה אם ראית שנכנס לחנות, ויצא עם טלית ושטריימיל? שמא בהקפה לקחם! ואולי צריך הוא לתפור שמלה לאשתו או לבתו לצורך החתונה ,התבייש לומר, ולכן סיפר אודות הטלית. רוץ אחריו ופייסו!" מיהר הרבי משינאווא אחר אותו אדם וביקש מחילתו. הבין, שהרבי שלחו, והחציף פניו: "יבוא עימו לדין לפני הרבי, שיאמר האם חייב הוא למחול."
    יעצו הרבי: "אל תמחל לבני, עד שיקבל עליו לדאוג לכל הוצאות החתונה, מחוט ועד שרוך נעל!"
  • פרפראות לשבת / מדרשי חז"ל

    חז"ל אומרים, שנעקר הר המוריה ממקומו ובא להר סיני, כדי שיתנו עליו את התורה. זאת כדי שתינתן התורה במקום עקידת יצחק.

    יבוא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים. יבוא טוב - זה משה, שנאמר בו "ותרא אותו כי טוב". ויקבל טוב - זו תורה, שנאמר: "טוב לי תורת פיך" ועוד: "כי לקח טוב נתתי לכם". מטוב - זה הקב"ה, שנאמר: "טוב ה' לכל". לטובים - זה ישראל, שנאמר: "הטיבה ה' לטובים". (חז"ל)

    התורה נקראת חומש, משום שניתנה בחמישה מקומות: 1) במצרים, כמו קרבן פסח ודיני בכורות 2) במרה, כגון פרה אדומה שבת ודינין 3) בהר סיני 4) באוהל מועד 5) בערבות מואב. (המבי"ט)

    האור החיים כותב, שיש 3 דרכים להצלחה בתורה. "ויסעו מרפידים" ראשית יש לסלק את עצמו מתאוות העולם הזה ומעצלות. אח"כ "ויחנו במדבר", שיש להשים עצמו כמדבר, כמו הפקר - לוותר ולא להקפיד. ולבסוף "ויחן שם ישראל" יש לחיות באחדות כאיש אחד בלב אחד.

    התורה ניתנה בשנת ב' תמ"ח לבריאת העולם, וסימנה ב' אלפים חתם, וכן 'שבת הגדול' [התורה ניתנה בשבת], שנת ב' אלפים ת', הגדול בגימטריה מ"ח.

    "רות" גימטריה 606,+7 מצוות בני נח, שנתחייבה קודם שהתגיירה, = ביחד הם תרי"ג 613. (מדרש תנחומא)

    7 מצוות בני נח, לפי סדר הא"ב: א'בר מן החי, ב'רכת ה', ג'זל, ד'ינים, ה'ריגה, ו'עבודה זרה, ז'נות.

    ד' דינים אנו למדים ממגילת רות: 1) דיני גרות 2) קנין סודר 3) מותר לומר לחבירו שלום בשם ה', שנאמר: "ויאמר לקוצרים ה' עמכם". 4) שבע ברכות בעשרה, שנאמר: "ויקח עשרה זקנים".

    נעמי אמרה מר לי מכם מאד. מר לי, מפני שלכם מר, שהייתה משתתפת בצערו של הזולת.

    בועז שאל: "למי הנערה הזאת". השיבו הנער: "נערה מואביה היא", רצה לביישה. אמר לה בועז: "הלא שמעת בתי" הם מביישים אותך, ואת מן הנעלבין ואינם עולבין, שומעים חרפתם ואינם משיבים. לכן "בתי" מלשון חשיבות, עכשיו את חשובה אצלי יותר.

    "זכר ליציאת מצרים" שאלו את הרבי מגור, בעל ה"חידושי הרים" זצ"ל, מדוע אנו אומרים בקידוש ליל חג השבועות "זכר ליציאת מצרים". הלוא ההפך הוא הנכון - כל יציאת מצרים הייתה למען חג השבועות, בעבור מתן התורה, כמו שנאמר: "בהוציאך את העם ממצרים – תעבדון את האלוקים על ההר הזה". אם כן, יציאת מצרים הייתה טפלה לחג השבועות, ומדוע אנו אומרים שחג מתן תורה זכר ליציאת מצרים הוא? והשיב: "הדברים כפשוטם, שכן, עד שלא קיבלו את התורה, לא יצאו למעשה ממצרים..." כלומר, הם יצאו ממצרים, אך מצרים לא יצאה מהם. היו ספוגים בטומאתה, בזוהמתה, באווירתה... דברים אלה נוקבים לגבינו: אימתי האדם "יוצא ממצרים"? רק בשעה שהוא "מקבל את התורה".

  • מהנעשה והנשמע ברמת-גן

    כמידי שנה, בהתקרב ימי הפסח, דואג ראש העיר עם צוות פעיל להאיר את בתי הרצף התאריכים המיוחדים בלוח העברי בחודשים אייר וסיון זימן ומזמן לתושבי רמת גן ארועי תרבות ומורשת יהודית רבים, הקשורים ומאדירים תאריכים אלה ופונים לאוכלוסיות יעד רבות ומגוונות בעיר.

    יום ירושלים, החל בכ"ח באייר (השנה ב-24/05/17) ומציין הפעם 50 שנה לשחרור ירושלים יצויין בצעדה חגיגית לכיכר רמב"ם ובמופעי תרבות במקום. זאת, כמובן, בהשתתפותו של מר ישראל זינגר, ראש העיר. פעילות חגיגית זו מוכרת לתושבי העיר מהשנים האחרונות. מוזמנים תלמידי בתי הספר בעיר, חברי תנועות נוער וכלל תושבי העיר.

    ליל שבועות אף הוא יחוג ברוב עם ובעושר רוחני ותרבותי בחסות העיריה. כדאי לעקוב אחר המודעות.

    רמת-גן עירי עלון תורני חודשי לתושבי רמת-גן והסביבה. יו"ל על ידי הרב צבי שינפלד, יועץ ראש העיר לענייני דת ומסורת. מייל לתגובות והצעות: [email protected]