ראשי | מתחברים לקהילה | דת ומסורת | רמת-גן עירי - עלון תורני לתושבים | רמת-גן עירי - גיליון מספר 2 רמת-גן עירי - עלון תורני לתושבים

רמת-גן עירי - גיליון מספר 2

רמת-גן עירי - לעלון 2 המלא>>


 

  • ישראל זינגר
    ראש עיריית רמת-גן


    קוראים וקוראות יקרים,

    ברכות רבות התקבלו במשרדי מקוראי הגליון הראשון של 'רמת-גן עירי', ועל הפעילות המבורכת ברצוני להודות לכל העוסקים בדבר. בשבועות האחרונים גועשת התקשורת הישראלית סביב סוגיות משמעותיות של שירות מעורב ביחידות קרביות בצה"ל. במהלך הימים האחרונים ליוויתי לבסיס האימונים של חיל הצנחנים, יחידה אותה מאמצת עיריית רמת-גן, את 1,500 תלמידי כיתות י"ב בעיר. כבכל שנה הגיעו התלמידים אל בסיס האימונים החטיבתי. שם פגשו את המפקדים לשיח מעמיק וחשוב על ערכים, על דבקות במשימה, על חברות ועל ערבות הדדית. אי אפשר היה, שלא להתרגש מהעוצמה הציונית, שקרנה מתלמידינו, והלב נמלא גאווה רבה על כך.

    אני יודע, שסוגיות דוגמת גיוס מעורב העלו תמיד ויכוחים בין קהלים שונים בישראל, ותמיד יהוו תפוח אדמה לוהט, שהעיסוק בו לא נוח לשום גוף במדינת ישראל. יחד עם זאת, אני חושב ומאמין, שעלינו לקיים בנושא זה- כמו בכל נושא אחר- שיח מקרב, שיח המעודד הידברות ולא מדון, שיח המאפשר לכל צד להתבטא ולהביע עמדתו, ובכך להמשיך את דרכה הדמוקרטית של מדינת ישראל.

    כפי שאני נוהג תמיד, אמרתי גם בנושא זה, כי אני ממליץ לאזרחי ישראל לבקר בעירנו, רמת-גן, וליהנות מהשיח המקרב בין האוכלוסיות, מן הסטטוס-קוו הנשמר מזה שנים רבות ומן ההערכה ההדדית בה מתקיימים כאן כל קהלי העיר. העירייה ואנוכי נמשיך לפעול יחד למען חיזוק הקהילה כולה, למען חיבור האוכלוסיות בעיר ולמען אחדותנו.  כך התחייבנו, וכך נמשיך לפעול ולעשות.

    שלכם ובשבילכם,
    ישראל זינגר - ראש העיר רמת-גן

  • פרשת תולדות | הרב ציון פאלח שליט"א, רב קהילת אחווה ורעות

    "ואלא תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק" כתב בספר 'עבודת פנים' שיצחק מורה על מידת השמחה, שהרי שמו יצחק על שם "צחוק עשה לי אלקים". אברהם מורה על האמונה, שהוא היה 'ראש למאמינים'. (פסיקתא זוליתא שה"ש ד' ח') ועליו כתוב: "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה". וכך יתפרש הכתוב "ואלה תולדות יצחק"- איזו היא השמחה הנכונה והראויה? כשהוא בן אברהם - כשהשמחה באה כתולדה של ביטחון בה', שמאמין בהשי"ת שהכל מחסדי הבורא לטובה. כי שמחה, הבאה לאדם שלא ע"י אמונתו ובטחונו בבוראו אלא מאיזו סיבה חיצונית; מדבר גשמי וכדו', הרי זו שמחה התלויה בדבר, וכאשר יתבטל הדבר, תתבטל השמחה.

    עוד בא הכתוב לומר: "אברהם הוליד את יצחק"- הרוצה לבחון את מידת 'אברהם', מידת האמונה והביטחון שבו, יתבונן אם אמונתו הולידה את 'יצחק', מידת השמחה והצהלה. וזה ביאור הכתוב: "בו בטח ליבי ונעזרתי ויעלוז לבי" (תהלים כ"ח, ז') כי הבוטח בה' נעזר בכך, שליבו מתמלא שמחה ועוז. כמה צריכים להודות לה' ולשמוח במה שנותן לנו.

    מובא מעשה בעשיר, שלא קיים בנפשו להיות "איזהו עשיר השמח בחלקו", אלא תמיד היה מתאונן ומבכה את מזלו, כי רע הוא. אמרו לו משמים: 'וכי זה רוע מזל? עתה תראה מהו רוע מזל אמיתי!' הורידוהו מעשירותו, ונהפך לעני מרוד המחזר על הפתחים. אין צריך לומר שבמצב זה נתרבו טענותיו ובכיו עשרת מונים, והיה מבכה על המצב הנורא, שבא עליו. נענו שוב משמים ואמרו: 'וכי זהו מצב נורא? נביא עליך מצב שהוא באמת נורא נוראות!' למחרת היום נתנגע בצרעת, ובזה ננעלו בפניו שערי 'מחזר על הפתחים', כי כולם היו מתרחקים ממנו שלא לידבק בצרעתו. והיה העשיר בוכה ונאנח מאין הפוגות על כי כך עלתה לו, שנפל ל'בירא עמיקתא' שכזו. שבו לומר בשמים: 'וכי זו 'עמיקתא' היא? תא ואחוי לך 'עמיקתא' מהי!' מיד נעשה גיבן בגבו וכפוף כהגמון, וכבר לא היה יכול לבלוע את מאכלו ככל אדם. בהגיעו לשפל המצב שוב לא נאנח, אלא אמר: 'אכן מצבי איננו שפיר כלל, אך 'מה יתאונן אדם חי – דיו שהוא חי'. (איכה רבתי ג' מ') עלי להודות לבוראי על חיי. כי יש אשר מובילים אותם כבר לקבורה, ואילו אני חי.' מכיוון שכן, נענו משמי מרום ואמרו: 'וכי על מצב שכזה אומר הוא שטובה יש בו ועליו להודות לה'? עתה נראהו 'טובה' מה היא!' ונתרפא מהגיבנת. הוסיף האיש להלל ולשבח לבוראו, על שכבר אין גוו כפוף ואין מאושר ממנו. אמרו לו מן שמיא: 'וכי בזה שמח ומאושר הוא?

    בעת הזאת נוכיח לו 'מאושר' מהו!' וירפאוהו מצרעתו, ושב להלך בין הבריות, שכבר נתנו לו להלך בינותם, כי סר ממנו הנגע. ותרב שמחתו, כי מעתה יכול הוא לשוב לחזר על הפתחים. נענו בשמים ממעל: וכי בזה רבתה שמחתך לחזר על הפתחים? אנן נרבה שמחתך באמת!' הכניס הקדוש ברוך הוא בלב אחד מידידיו להלוותו סכום הגון ומכובד, שבו העמיד את כל עסקיו לשעבר על מכונם כבתחילה, וחזר לעשירותו יותר מתחילה. עתה כבר ידע היטב להיות 'שמח בחלקו', להודות ולהלל ולשבח על כל אשר לו. ולכן תפקידנו בזה העולם להוליד ע"י האמונה את השמחה וההודאה לה' תמיד, ובמידה שאדם מודד בה מודדים לו.

    שבת שלום!


  • עשה לך רב | שו"ת אקטואלי בענייני הלכה / הרב צבי שינפלד

    שאלה: השנה התחלתי ללמוד באוניברסיטה. אני מתגוררת בדירת סטודנטיות, בה דתיות וחילוניות יחד. לכל אחת יש סט כלים של עצמה. הבעיה העיקרית היא של הכיריים. האם יש להכשירן לפני הבישול? האם הסירים הלא כשרים של הבנות האחרות מטריפים את הכיריים? אם כן, כיצד מכשירים אותן? בנוסף, ברצוני לדעת האם ישנן בעיות נוספות בכשרות, שאולי לא שמתי לב אליהן?

    תשובתי: אין בעיה לבשל על אותן כיריים חלבי ובשרי וכן לבשל על כיריים שבישלו עליהן בכלים טרפים. זאת מפני שפעולת הפעלת הכיריים מכשירה את מבערי הכיריים. אך יש להקפיד לא לאכול שום דבר שנפל על משטח הכיריים, שהרי הוא טרף. דין תנור אינו כדין כיריים. אכילה על אותו שולחן באותו זמן אוכל כשר ולא כשר היא בעייתית ויש להימנע ממנה. יש להימנע מהנחת כלים כשרים ולא כשרים יחד בכיור. השיש גם הוא בעיתי. לכן: אין לאכול דבר חם שנגע בו. אין גם להניח סירים חמים ישירות על השיש. (מקורות: ספר "הכשרות")

    שאלה: לכבוד שבת קודש הכנתי עוגת שמרים והצגתי אותה כעוגת פרווה לאורחים. לאחר צאת השבת הבחנתי, כי טעיתי והשתמשתי בממרח חלבי במקום פרווה. טעות שנעשתה בתום לב. מה עלי לעשות? האם להודיע לאורחים על כך?

    תשובתי: לגבי האורחים - אם הייתה תערובת, הכול נעשה בשוגג ובלא ידיעה כלל. על כן אין צורך לספר להם, דבר שיגרום להם צער נוסף.

    שאלה: לגבי ציצית: א. ציצית אחת מתוך ארבע הכנפות נקרעה במקום חיבורה לבגד ולכן כל הציצית פסולה. האם מספיק להחליף את החוט הבודד שנקרע (אחד מארבעה), או שיש צורך להחליף את כל החוטים באותה כנף? האם ראוי להחליף את הפתילים בכל הכנפות משום נוי?

    ב. האם יש בעיה לקשור פתילים רק בכנף אחת בעוד בשאר הכנפות הם כבר היו קשורים, משום תעשה ולא מן העשוי?

    תשובתי: א. מעיקר הדין, אפשר להחליף רק את החוט שנקרע, אך רצוי להחליף את כל הפתילים לנוי מצוה. כיוון שהחוטים השניים כבר בלויים.
    ב. אין בעיה. גם כאשר מכינים ציצית, קושרים פתילים בכל כנף בפני עצמה. תעשה ולא מן העשוי.


  • למען התושב | הרב צבי שינפלד, יועץ ראש העיר לענייני דת ומסורת

    גליון זה הוא המשכו המבורך של הקודם לו מפרשת נח. הציבור בעיר על שכבותיו המגוונות הגיב בהתלהבות על הופעת העלון ועל המסוקר והנכתב בו. עשרות מכתבי תודה ופידבק חיובי התקבלו בשמחה במייל המערכת. תודה לכם על המשוב החם, הכח המניע להמשיך!

    קיבלנו גם הצעות למדורים נוספים. נשתדל להתייחס ככל יכולתנu. לאור כל זאת גיבשה המערכת מדורים שיעשירו את שולחן השבת בביתכם, ויוסיפו ידע על חיי הדת השוקקים בעיר. בעלון יופיע דבר תורה ע"י אחד הרבנים מהקהילות ומבתי הכנסת הפזורים ברמת-גן.

    כמו"כ יוגשו פרפראות לשולחן שבת תואמות לפרשת השבוע, סיפורי חסידים, "עשה לך רב" - שאלות הלכתיות אקטואליות ומענה עליהן וסיקור מהנעשה ומהנשמע בחיי הדת בעיר. והדובשניה: ראיון עם אישיות מרתקת, הקשורה בעבותות אהבה ומסירות לעיר ולחיי המסורת בה.

    תודה חמה לראש העיר, מר ישראל זינגר היקר, הפועל ללא לאות ומפיח רוח בכל פעילות מעשירה בעיר!
    חורף בריא ופורה!
  • מהנעשה והנשמע ברמת-גן

    חנוכת הבית בית הכנסת יבנה ברמת-גן.

    כנס גבאים: המארח כבוד ראש העיר מר ישראל זינגר. הזמנות אישיות תשלחנה.

    אירועים ע"י המחלקות תרבות תורנית ומורשת ישראל: יתקיימו בתיאטרון ראסל: 1.12.16 מסביב לשולחן השבת | 12.12.16 סיון רהב מאיר שיעור שבועי. (פרטים ע"ג לוחות מודעות ובמחלקה מורשת ישראל)

    ראש העיר מר ישראל זינגר, יארח באחד מימי החנוכה את כל גבאי בתי הכנסת שברמת-גן. פרטים: על מקום האירוח, תכניה, שעה ואירועי חנוכה בעז"ה בגיליון הבא "רמת-גן עירי" שיצא לקראת חנוכה.

  • תושב אחד בחודש | על ציר ההיסטוריה
    ר' חיים ישראל פרל, מעמודי התווך בפעילות ביהכנ"ס "יבנה" בעיר ומגבאיה, ריתק אותנו בשפתו הרהוטה ובעברו העשיר, הצועד לאורך כמעט המאה האחרונה. פסענו איתו משנות ילדותו טרום השואה, עברנו את איימי השואה בבירנקאו (אושוויץ) ובבוכנוולד, חיפשנו עמו קרובים בשוודיה. דרך צרפת עלינו לארץ וגורשנו לקפריסין, זאת ועוד עד למגוריו משנת 1958 ברמת גן. שם גם מתגוררים ביתו, חלק מנכדיו ומניניו. התענגנו לשמוע אותו סוקר את תולדות חייו ופועליו ל"רמת גן עירי". חלק מהיסטוריה מגוונת זו מופיע בספרו החדש "בצל העצים בצל הלהבות". מומלץ!

    סיפור חייו:
    ר' חיים, יליד 1925 באזור מרמרוש שברומניה (שהייתה אז תחת הכיבוש ההונגרי). אזור בו גרו בתקופת השואה כ-100,000 יהודים ב-165 קהילות שוקקות. בראייתו האופטימית זקף לטובה את התייתמותו משני הוריו בגיל צעיר. כך, לדבריו, נמנע מהם סבל עצום בשואה וממנו לחוות בסבלם.

    בשנת 1944, עת "הפתרון הסופי" נשלחו מידי יום לאושוויץ כ-10,000 יהודים והוא ביניהם. לאחר תקופה קצרה הועברו הוא וקבוצת צעירים החל מגיל 12 ע"י קצין גרמני בתור קומנדו כוח עבודה לבוכנוולד. שם כ-60 ק"מ מהמחנה הוקם מפעל תת קרקעי חסוי לחלוטין ליצור טילים ובו עבדו הוא ומרעיו (15,000 איש) ללא שזכו לראות קרן אור.

    עד היום זוכר ר' חיים את מספרו האישי ברשומות הגרמנים, שהיה אז כל זהותו.מסלול חייו ממשיך ומתפתל בברגן בלזן, בכיבוש הצבא הבריטי את המקום (14/04/45) ובקבלת חסות רפואית שוודית לחולים הרבים, שנותרו. מיודענו, שלא היה בין החולים, הצטרף אליהם לשוודיה כדי לתור אחר קרובי משפחה.

    ב-1947 הצטרף לקבוצת 120 צעירים, שזכו לאונית טיול שוודית, הפליגו לצרפת, ובהסכם עם אנשי עליה ב' המשיכו חלקם לכוון ארץ ישראל באוניה: 'כ"ט בנובמבר תש"ז'. מסע התלאות טרם תם - בהגיעם לנמל חיפה גורשו ע"י האנגלים לקפריסין, ורק בפברואר 49' זכו לעלות שוב לארץ המיוחלת.

    ר' חיים גוייס לצבא ישראל בבית ליד ושרת בו מספר שנים. ב-1956 היגר לאיטליה על מנת לשאת שם את רעייתו, ילידת המקום, ובפרוץ מבצע סיני חזר עימה ארצה. הורי אישתו רכשו להם דירה ברמת-גן, שם הוא מתגורר משנת 58' ועד היום.

    עקב מגוריו הקרובים לביכנ"ס יבנה חבר למר זאב איזנברג, שהיה אז גבאי ביהכנ"ס, חבר הנהלת העיר ועסקן ידוע. יחד השקיעו במקום ודאגו לקשת צרכיו משנת 58'. מאפיין בולט של המקום היה הצביון השמרן והמסודר, אותו הנחילו מייסדיו יוצאי גרמניה, שעלו לפני פרוץ המלחמה. לכן לא הורשו, למשל, להשליך סוכריות בשמחות. במשך שנים הוכרז זמן התפילה בימים הנוראים לשעה 6:59...

    עד היום מסורת זמני התפילה המסודרים נשמרת. זאת בניווטו של ר' חיים, המתעקש בענוותנותו להקרא שמש ולא גבאי. לפני מס' חודשים נתרם למקום ע"י הנדיב מר יוסי אפינגר ארון קודש מפואר. הדבר לווה בארוע חנוכה מרגש, בו הופיעו בין היתר הרב אריאל, רב העיר, הרב עדי הכהן, הרב צבי שינפלד ואישי ציבור נוספים שתרמו רבות לארוע ולבית הכנסת.

    ר' חיים מספר בהתרגשות על מר ישראל שינפלד ורעייתו הגב' שלומית, שתרמו את הכיבוד ומודה למארגני האירוע: עו"ד הרצל כספי, מר אודי צפרי, מר דוד בן עזרא. ולראש העיר, מר ישראל זינגר, שהורה למחלקה לשיפוץ בתי הכנסת ולעומד בראשה-עו"ד דוד מנחם להעניק 90,000 ₪ לשדרוג בית הכנסת ולהאדרתו.

    כדאי לראות את המקום בתפארתו, את ארון הקודש ואת 10 תמונות גילופי העץ מסיפורי המקרא, מעשה ידיו של ר' חיים ישראל פרל, ה' יאריך שנותיו בבריאות איתנה!

  • זוכרים את ר' אביגדור קרמר ז"ל מראשי הציונות הדתית ברמת גן / הנכד פרופ' אליעזר קיטאי
    בטקס מרשים לפני כשבוע קראה עיריית רמת גן במעמד ראש העיר מר ישראל זינגר ויו"ר מועצת העיר מר שמואל לרמן למשעול, המחבר בין הרחובות מעלה השואבה והתקווה על שם ר' אביגדור קרמר ז"ל.

    ר' אביגדור קרמר ז"ל (1898-1959) נולד בפולין. משחר נעוריו היה פעיל ציבור, עסק בהעלאת קבוצות עולים חברי תנועת המזרחי לארץ. אביגדור עלה לארץ ב 1935, וקבע את מושבו ברמת גן, בה שימש כמנהל לשכת קק"ל ברמת גן. בשנים 1950-1955 היה חבר מועצת העיר ר"ג ומשנת 1956 ועד יום פטירתו כיהן כיו"ר המועצה הדתית בר"ג.

    אביגדור ז"ל גישר בין האוכלוסיות השונות בעיר, וניהל קופות סעד וגמ"ח בהתנדבות. דאג לענייני החינוך הדתי בר"ג , והביא לשילובם של תלמידים רבים , גם שאינם דתיים, בחינוך הדתי. פעל גם להקמת בתי כנסת ומקוואות, היה גם מיוזמי ההקפות השניות בעיר. אביגדור ז"ל ניהל את ענייניו ביושרה. היה אוהב הבריות, ותמך באוכלוסיות החלשות בעיר. הקפיד על חיי המשפחה, והקדיש זמן רב לבילוי עם נכדיו.

    אביגדור ז"ל היה ציוני ברמ"ח איבריו, וסירב בתוקף להפצרות חותנו לשוב לפולין עקב תנאי המחיה הקשים בארץ. ה' באייר התשי''ט. יום העצמאות 11 למדינת ישראל. אביגדור ומשפחתו יושבים בין הצופים במצעד המסורתי של צה"ל. הוא מתרגש. חלומו התגשם. מדינת ישראל הייתה לעובדה. מדינה חזקה ועצמאית. לפתע, הוא חש שלא בטוב. ה' באייר היה ליום פטירתו.

    עיריית ר"ג החליטה באדיבותה להנציח את האיש ואת פועלו בקריאת המשעול על שמו, משעול אשר חיבר בין ביתו לבית נכדיו, ובו צעד בכל בוקר לראותם בטרם יתחיל בעבודתו (הנכדים אשר זכה לראותם בחייו הינם הגב' ציפורה בורג אשת חינוך ותיקה, ופרופ' אליעזר קיטאי מנהל מחלקת רפואת המשפחה בלאומית שירותי בריאות).

 

  • סיפורי חסידים / מפי השמועה
    ביקור המלך בבית יהודי
    שתי קהילות התקיימו באמסטרדם שבהולנד לפני כשלוש מאות שנה. בראשות הקהילה הספרדית, הפורטוגזית, עמד הגאון רבי שלמה איליון זצ"ל. ובראשות הקהילה האשכנזית עמד הגאון חכם צבי זצ"ל. (השם "חכם" ניתן לו על היותו תלמידם של גדולי הספרדים באיטליה.)

    יום אחד עלה החכם צבי לבית הרב הספרדי לדון עמו בעניין ציבורי והופתע למראה ההוד וההדר שנגלה לעיניו: מפת חג פרושה הייתה על השולחן, פרחים רעננים באגרטל, ריח ורדים עמד באויר, הכל אמר חג. היה זה ביקורו הראשון בבית הרב, והוא תמה: "וכי כך דרכה של תורה?" נענה רבי שלמה בלחישה:
    "זוכים אנו לביקורו של מלך!" אם כך, הכול מובן: אם מתכוננים לביקור מלכותי, צריך לקשט את הבית כדבעי.
    "מתי אמור המלך לבוא?" התעניין.
    "מקווה אני שכבר הגיע." נענה הרב.
    "היכן הוא?" חרד החכם צבי. כבוד המלכות אינו דבר של מה בכך.
    "כבודו מלא עולם!" ענה הרב. "הלא חז"ל אמרו כי: איש ואשה זכו – שכינה עמהם אם השלום שורר בביתם, אזי הקדוש ברוך הוא שוכן עימם! ואם זכיתי וביתי הוא מעון לשכינה – כלום אין ראוי לקשטו כיאות?! ועוד אמרו חכמים כי אדם מישראל העוסק בתורה-שכינה כנגדו, שנאמר: 'בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך'. וכי אין זה ראוי שאקדם פני הבורא יתברך בכבוד הראוי?!"
    "ראוי וראוי!" השיב החכם צבי נרעש ונפעם. "אם כאלו הן כוונותיו של הרב – אשרי הקהילה שעומד הוא בראשה!

    מדוע אהב יצחק את עשיו הרשע?
    הצדיק רבי מאיר'ל מפרימשלן אמר פעם באזני חסידיו: למורי ורבי רבי חיים מצ'רנוביץ, בעל "באר מים חיים", היה בן שלא הלך בדרך הישר, אולם רבי חיים לא הרחיק בן זה מעל פניו וחרף העובדה, שסר מדרך האבות, דאג רבי חיים לכל צרכיו כפי שנהג בשאר ילדיו. וכך היה אומר רבי חיים, בנשאו שתי ידיו לשמים: "רבונו של עולם, יהי רצון שתנהג בבניך במידת הרחמים, כפי שאני הקטן נוהג בבני. אף לי בן, שסר מדרך הישר, ובכל זאת אני מרחם עליו ומספק לו כל צרכיו."

    רבי מאיר'ל הפסיק לרגע שטף דבריו, ואחר כך הוסיף ואמר: לעניות דעתי, מרמזת על כך התורה. בפרשתנו כתוב: "ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו". יצחק אבינו צפה ברוח קודשו, שלעתיד לבוא יפנה אליו הקדוש ברוך הוא בטענה קשה: "בניך חטאו לי"... כמצוין עפ"י חז"ל במסכת שבת דף פ"ט, והוא יצטרך ללמד זכות עליהם. משום כך הקדים יצחק תרופה למכה: "ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו" – יצחק רחש אהבה לעשיו הרשע, כדי שבאחרית הימים תהיה בפיו טענה ראויה לקדוש ברוך הוא: "הנה גם אני אהבתי את בני, אף על פי שהיה זה עשיו."

  • פרפראות לשולחן שבת קודש / מדרשי חז"ל
    פרשת תולדות
    "ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה וגו'" (כ"ה, כו')
    רש"י על פי התלמוד (סנהדרין ק"ח, ע"ב) ידע ציד – לצוד ולרמות את אביו בפיו (רש"י). שהיה עשו אחד בפה ואחד בלב.
    והדברים מדויקים מכפל הלשון: "איש יודע ציד איש שדה". היה עשיו בבחינת שני אנשים, שתי התנהגויות שונות, דו פרצופי.

    " ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה אוהבת את יעקב" (כ"ה, כח')
    עשיו הצליח להערים על יצחק אביו. יצחק היה בנם של אברהם ושרה ומעולם לא שמע בבית זה דבר שקר, לכן לא העלה על דעתו שעשיו הוא שקרן ומרמה בשאלותיו המתחסדות. ואילו את רבקה אמו לא הצליח עשיו לרמות, כי היא למדה מאחיה לבן הרמאי שלא כל מה שאומרים, הוא אמת לאמתה.

    "וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים וימלאום עפר" (כ"ו, טו')
    של מי הארץ? שימו לב לפרט קטן אך מזעזע במאבק בין יצחק ובין הרועים הפלישתים, שמתואר לאורך הפרשה: אויביו של יצחק סותמים כל העת את הבארות שעבדיו חופרים. הם בעצם הורסים ומקלקלים לשני הצדדים. בסתימת הבארות גם להם לא יהיו מים, אבל להם זה לא משנה. הם אינם רוצים בפיתוחה של הארץ. לא בעבור יצחק ולמעשה גם לא בעבורם-גם לי לא, גם לך לא! השנאה כלפי יצחק גורמת להם לפגוע גם בעצמם. יצחק פועל מתוך גישה הפוכה: הוא רוצה בשגשוגה של ארץ ישראל לטובת כל מי שגר בה. הוא רק רוצה לחפור בארות למען כולם, כדי שלכל החפץ יהיו מים חיים. נקודת המבחן מתיחסת גם לאהבת הארץ: מאבק בין מי שרוצה לזרוע בה הרס ולחבל במאמציו של האחר, ובכך הורס גם לעצמו, לבין מי שרוצה שתשרה כאן ברכה לטובת כולם.

    "ותקח רבקה את בגדי עשו...החמודות" (כ"ז, טו')
    שבהם היה משמש (=משרת) את אביו. אמר רבן שמעון בן גמליאל: כל ימי הייתי משמש את אבא, ולא שימשתי אותו אחוז אחד ממה ששימש עשיו את אביו. שאני הייתי משמשו בבגדים מלוכלכים (=בבגדים שהתלכלכו מרוב עבודה), וכשהייתי יוצא לשוק, הייתי יוצא בבגדים נקיים. אבל עשיו, בשעה שהיה משמש את אביו – משמשו בבגדי מלכות (=בבגדי פאר יקרים),כי אמר: אין כבודו של אבא אלא בבגדי מלכות...

    "הקול קול יעקב, והידים ידי עשיו (כז', כב')
    מדרש תנחומא: "הקול קול יעקב והידים ידי עשיו", כוחך גדול משלו: עשיו, אם תופס את האדם-הרי הוא בידו, ואם בורח- אינו יכול לעשותו דבר. אבל אתה, אפילו אם אדם בורח מסוף העולם ועד סופו – "הקול קול יעקב". אתה אומר תפילה בבית הכנסת, והרי הוא נופל בידיך מעצמו.

רמת-גן עירי עלון תורני חודשי לתושבי רמת-גן והסביבה. יו"ל על ידי הרב צבי שינפלד, יועץ ראש העיר לענייני דת ומסורת. מייל לתגובות והצעות: [email protected]