רמת-גן עירי - לעלון 25 המלא >>
- דבר התושבים
תושבים יקרים,
אחד ממאפייני החג החשובים בחג הסוכות, הינו השכנת השלום. הסוכה, לפי המקורות ביהדות, פועלת להשכנת שלום בין אדם לחברו. ההסבר לכך הוא מעניין: חג הסוכות מבשר על הופעתו בעידן חדווה. תחושת השמחה מתמקמת בלב בימים אלו, שמחה משותפת לכל באי עולם. הלא חג האסיף הוא.
העונה החקלאית מתאימה את עצמה להלך הרוח הנושב במחוזותינו לקראת הרגל. אסיף - זמן של סיפוק הוא. האסמים פתוחים, הגרנות מתמלאים בר, היקבים - תירוש והגיתות - יצהר. שפע ברכה נכנס לאחסון ולאפסון, מצייד את המאגרים במזון ובמחיה למשך התקופה הבאה. בעונה זו, פניהן של הבריות צהובות זו לזו. טבעו של השובע שהוא מרחיב את הדעת ומפנה מקום בלב גם עבור הזולת. אין כמו עונה זו לתנופה של התחלה מחודשת, לצמיחה פנימית.
בימים אלו, חשוב לציין את גדלותה של השכנת השלום בעירנו רמת גן שמאז ומעולם התאפיינה בחיין משותפים של כלל המגזרים יחדיו. מחלוקות שפשו בכל רחבי הארץ, פסחו על עירנו ומי ייתן שהדבר ישפיע גם על מחוזות אחרים.
אנו מזמינים את התושבים היקרים להנות משלל פעילויות העירייה ואגף התרבות בימים אלו. ניתן יהיה להתעדכן באמצעים המקוונים ובאמצעי התקשורת השונים על סוגי הפעילויות.
בברכת חג שמח
עיריית רמת-גן
- דבר הרב| הרה"ג יהושע שפירא שליט"א ראש ישיבת ההסדר ברמת-גן
אין זו אגדה
השמועה התפשטה כאש. ממדינה למדינה עברה ונשמעה – מהמדינה של הצדיקים והחסידים, עבדי המלך, דרך מדינת החכמים, שהיו תמיד מקדישים למלך את כל רעיותיהם המורכבים ביותר, עברה במדינת הנגנים, שהיו מנגנים למלך מנגינות נפלאות, ממש כפמלייה של מעלה, עד שהגיעה אל יעדה: מדינה אחת יֵשנה, של אנשים פשוטים וקשי יום, ודווקא בה, עומד המלך לבקר!
התדהמה הייתה גדולה: מדוע בחר המלך דווקא בנו, הלא אין בנו לא צדיק גדול, לא צייר מוכשר, לא חכם מופלא אחד? אך חזקה עליהם מצוות המלך, והם הפנו את כל אונם ומרצם להכנות, כפי יכולתם. הכיכרות שופצו, העצים נגזמו, והמדינה החלה ללבוש פנים חדשות. דבר מלבד הביקור הצפוי לא עניין איש, ותזזית ההכנות לא פסחה אפילו על תוככי הבתים, כיצד יישארו מלוכלכים ולא מתוקנים? הרי המלך מגיע!
אך עמוק בלב קינן החשש: הן אנשים פשוטים אנו, ולעולם לא נוכל לייפות ולכבד מדינתנו כפי ערכו של המלך. יתרה מזאת, מה נאמר ומה נדבר כשנישאל על חובותינו למלך, שלא הצלחנו לשלם? אוי לבושה, אוי לכלימה.
הביקור הגיע. כולם, מנער ועד זקן, יצאו אל השדה הגדול, להקביל את פניו. המלך! החרדה הייתה עצומה: מה אנו, ומה חיינו, שנחזה במלך עצמו? אך יחד עם זאת, כל אחד מהם, כשנשא מבטו אל המלך, חש לפתע חום, הבנה והזדהות כה רבים עד שנמס לבב כולם. כמו מפל גאתה האהבה וההערצה למלך בלבבות, והמיה עברה בקהל, התגלגלה והתגברה, עד שנשמעה תרועה אדירה מפי כולם: "יחי המלך!".
כתום המעמד בא המלך ללשכתו המיוחדת, והכרוז הודיע: כל אשר בקשה לו מהמלך, יכול להפנותה ללשכתו. כולם כתבו על קשייהם, רצונותיהם, ותחינותיהם שיוותר על החובות שאי אפשר לשלם לו. למשימה לבוא פנימה אל המלך נבחר אדם נכבד, שהוכן רבות ומדוקדקות.
היום הגיע. כל אחד התכנס לפינתו, רציני ומרוכז. יודע הוא: עתה מובאות בקשותיו ונשקלות לפני המלך. בשיאו של היום נכנס השליח לפני ולפנים, ביקש מהמלך מחילה על חובות העם אליו, שיפתרו בעיותיהם וקשייהם, וגם שיצווה ברוב חסדו שהצלחתם תהיה גדולה יותר בעתיד. בחיל ורעדה הוא יצא, וכולם נשאו עיניהם לפתח הלשכה, לראות מה יארע. המתח הגיע לשיא, ולפתע, כמבטה קסם, הפך הווילון בכניסה מאדום ללבן. הכל הבינו בבת אחת: המלך הסכים.
אז נקרא השליח שוב, והמלך גילה לו שכל רצונו בבואו לזו המדינה היה להיות עם אנשיה הפשוטים, האהובים עליו כל כך, ורצונו ומצוותו לשמוח עימם יחד, ברוב עם. סככה גדולה ומקושת הוקמה, ובתוכה חגגו ועלזו כולם, נינוחים ומאושרים לאחר שניטלה מעל כתפיהם מועקת החובות. מי שלא ראה שמחה זו, לא ראה שמחה מימיו...
- דבר המערכת
תושבי רמת גן היקרים,
ימים אלו ימי חג הסוכות, חג בו כולנו מסבים בסוכה ומשתדלים ככל האפשר לקיים את מצוות החג בהידורן. מי באתרוג מהודר, ומי בסוכה רחבת ידיים וקיום מצוות האושפיזין בתכלית ההידור.
בחג הסוכות אנו יוצאים מהבית המוגן לדירת ארעי - הסוכה. בכך אנו ממחישים את האמונה שבמהלך חיינו, כולם עומדים תחת השגחתו הישירה של הבורא. כל עוד האדם חי תחת קורת הגג של ביתו, הוא חי בתחושה שביכולתו להגן על עצמו מפגעי הטבע וממצוקות הזמן. בצאתו אל הסוכה, שהיא "דירת ארעי", הוא מעמיד את עצמו תחת חסותו של ריבון העולמים.
חג הסוכות קרוי "זמן שמחתנו". התורה מציינת במיוחד שעלינו להיות בשמחה בחג זה. עלינו להשרות אווירת שמחה בליבם של כל הסובבים אותנו: "ושמחת בחגך, אתה ובנך ובתך, ועבדך ואמתך, והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך" (דברים ט"ז, י"ד).
כל עוד נדמה לאדם שגורלו נתון בידו, חסרה לו שמחת חיים, משום שתדיר הוא חרד מפני הבאות. לעומתו, אדם המאמין שהאלוקים הוא האדון על הבריאה, והוא המנווט את דרכו של כל אחד מברואיו בהשגחה פרטית מדויקת, אין גבול לשמחתו. לכן, חג הסוכות הוא הזמן לציון השמחה הכללית האופפת כל אדם מישראל.
בברכת חג שמח
צבי שינפלד
- עשה לך רב
שו"ת אקטואלי בענייני הלכה / הרב צבי שיינפלד
ש. כמה שמות לחג הסוכות?
ת. שלושה שמות לחג:
א. חג הסוכות, על שם מצוות הסוכה. (ויקרא כג', מג) "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל וגו'".
ב. חג האסיף, (שמות לד', כב): "וחג האסיף תקופת השנה". שבו מסיימים לאסוף את התבואה והפירות.
ג. "החג", פעמים שהוא נקרא כך בלא תוספת, שנאמר (דברי הימים ב' ז' ח): " ויעש שלמה את החג".
ש. סוכה, זכר למה?
ת. זכר לסוכות במדבר וענני הכבוד. לרבי אליעזר הכוונה לענני הכבוד שסככו על ישראל. ולרבי עקיבא הכוונה לסוכות ממש שעשו ישראל בעת צאתם ממצרים (סוכה יא', ב).
ש. כיצד מצוות נטילת ארבעת המינים קשורה לשמחת חג הסוכות?
ת. נאמר בתורה בחומש ויקרא פרק כג' פסוק מ': "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר, כפות תמרים, וענף עץ עבות, וערבי נחל, ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים". 1. פרי עץ הדר – אתרוג. 2. כפות תמרים – הלולב. 3. ענפי עץ עבות – הדסים. 4. ערבי נחל – ערבות.
ש. מה הוא עניין נענוע בשעת התפילה של ארבעת המינים?
ת. תקנו חכמים לנענע את ארבעת המינים למעלה ולמטה ולארבעת רוחות העולם, כדי לבטא את אמונתנו במי שהשמים והארץ וארבעת רוחות העולם שלו. (סוכה לז', ב')
ש. מדוע ארבעת המינים מאוגדים ביחד?
ת. ארבעת המינים מרמזים כנגד ארבעה סוגים של יהודים שצריכים להתאגד יחד לקיום המצוות. ועל ידי אחדותם נעשה קידוש השם בעולם. האחדות שביניהם מביאה לשמחה גדולה. ולכן על ידי נטילת ארבעת המינים אפשר לשמוח לפני ה' אלוקינו שבעת ימים.
ש. שמעתי פעם בילדותי בבית אבא שארבעת המינים מסמלים סוגי אדם, אינני זוכר, במה מסמל?
ת. לעניות דעתי כנראה אביך התכוון לפתגם של חז"ל:
אתרוג - מסמל אדם מושלם יש בו טעם וריח.
לולב - הוא התמר, יש בו טעם בלי ריח מסמל אדם שיש בו חכמה אבל הוא לא אנושי.
הדס - יש בו ריח בלי טעם אדם שיש בו אנושיות אבל אינו תלמיד חכם.
ערבה - אין בה לא טעם ולא ריח אדם ריק מכל תוכן.
ובארבעת המינים כל החבורה מאוגדים יחד. חג הסוכות ולאחריו שמחת תורה מאגדים את כל עם ישראל.
ש. מה הוא יום הושענא רבה?
ת. יום שביעי של סוכות נקרא 'הושענא – רבה', מפני שבחג נידונים על המים, וחיתום הדין ביום האחרון של סוכות, וכיוון שבמים תלויים חיי הצומח, החי והאדם. מרבים בתחינות "הושע-נא' לה'.
ש. מדוע לוקחים ביום זה ערבות.
ת. לוקחים ביום זה ערבות, מפני שהערבות נזקקות למים יותר מכל, ובהן העובש ניכר מאוד מאוד.
- פרפראות לשולחן שבת קודש | מדרשי חז"ל
לעם ישראל שני חגים של תורה: חג מתן תורה – חג השבועות, וחג שמחת תורה שנחגוג בעז"ה בעוד שבועיים מיד למחרת חג הסוכות. חג שמחת תורה חוגגים אותו בשמחה וברקודים ברב עם, וחג מתן תורה בלימוד בשיעורים יכו' כגון תיקון ליל שבועות.
מדוע כל חג חוגגים בצורה שונה? המגיד מדובנא המשיל זאת כדרכו במשל: למלך גדול הייתה בת יחידה. והמלך ביקש להשיאה רק עם בחור מפשוטי העם. הרצים יצאו דחופים לכל פלחי הממלכה, לחפש חתן לבת המלך. הם הגיעו לכפר קטן נידח. ומצאו בחור כפרי המתאים לבת המלך. לקחו את הבחור איתם ולאביו אמרו להיות מוכן לחתונה שתערך בעוד חודש ימים בארמון המלך.
האבא החל לבכות בכי תמרורים: "איזה אסון", אמר. "אם המלך בחר את בני לחתן לנסיכה, כנראה הנסיכה מלאת פגמים כרימון". הגיע יום החתונה והנה הכלה יפה עד למאוד, גבוהה נאה וחיננית.
אבל האבא המשיך לבכות. "כן היא מאוד יפה ונראית מושלמת, אבל מי יודע אילו מומים שבסתר היא מסתירה. אולי היא מטורפת וטיפשה". וכך בבכי מר חזר לכפרו הלך ובכה. עברו מספר חודשים והאבא החליט לבקר את בנו בארמון. ומיד שאל את בנו איך אשתך?! "נפלאה", השיב הבן, "חלום של אישה. חכמה, נבונה, בעלת מידות, לב טוב ואכפתי וכו' וכו'". נרגע האב מבכיו. וביקש להיפגש עם מחותנו המלך.
אמר לו: "אדוני המלך, הייתי מבקש שתערוך שוב מסיבת חתונה. כי בחתונה הראשונה לא ידעתי איזה אוצר נפל בחלקי. אבל היום אני רוצה באמת לשמוח שמחה אמתית בשירה וריקודים". "שישו ושמחו בשמחת תורה"
"הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט א-ל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא" (לב' ד'.)
פסוק זה הסבירו הגאון הצדיק רבי ישראל סלנטר: כאשר מביאים גנב לדין בבית משפט, דנים אותו כפי מעשיו. והנה פעמים קורה שלגנב זה יש אישה וילדים אשר פרנסתם עליו, וכאשר נפסק דינו למאסר של כמה שנים, סובלים אף הם מכך סבל רב, שהרי לחמם נשבר...
בדיני שמים אינו כן! הקדוש ברוך הוא מחשב בדין את צערם של אלה אשר יסבלו מעונשו של זה... אם צער זה אינו מגיע להם, מוחל הקדוש ברוך הוא לחוטא ואינו מענישו כלל !
"זכר ימות עולם בינו שנות דור ודור" (לב', ז')
בכל דור ובכל תקופה יורדת ובאה מן השמים הבנה חדשה בתורה, הדרושה ומותאמת לטיב הדור והתקופה. צדיקים שבכל דור מבינים בתורה כפי מה שדרוש ללמד את בני הדור ההוא. (עפ"י "חידושי הרי"מ").
באותו עניין: בינו שנות דור ודור, יש להתעניין וללמוד את תולדות עם ישראל ואת תולדות כל דור ודור, יש להבין את התנאים ואת המשמעות המיוחדת של כל דור ודור לפני שבאים לשפוט את מנהיגי הדור ואת אנשיו (הרב שלמה זלמן ריבלין).
"ואשתמרה מעווני" (הפטרה - כ"ב, כד').
כל אדם נברא על מנת לתקן דבר-מה מיוחד בעולם, והיצר הרע נטפל אליו ועושה הכל כדי להכשילו דווקא בדבר זה. לפיכך ביקש דוד המלך: "ואשתמרה מעוני" – שיעמוד בי כוח להישמר מן העוון הנחשב במיוחד לעווני שלי, לבל אכשל דווקא בדבר שעלי לתקנו. (בשם האדמו"ר רא"מ מגור).
- תושב אחד בחודש | החזן ישראל רנד
עשרות שנות חזנות עומדים מאחוריו של החזן ישראל רנד, חזן בית הכנסת הגדול ברמת גן # בראיון ל'רמת גן עירי', הוא מספר על ההתחלה, החוויות והזכות העצומה שהוא מרגיש כשהוא משמש שליח ציבור בבית הכנסת הגדול: "כאן עברו גדולי החזנים בדור האחרון" # ראיון חג
חזן בית הכנסת הגדול ברמת גן ישראל רנד נולד בתל אביב למשפחה מצאצאי המגיד מקוז'ניץ. הוריו של ישראל הצעיר גילו אצלו את כישרון השירה כבר בגיל צעיר ולפיכך שלחו אותו ללימודי מוזיקה כבר בגיל 6. "למדתי אצל מורים פרטיים מלודיקה, ומשם עברתי לאקורדיון. וגיטרה יותר מאוחר. אהבתי מוזיקה מאוד. אז התעסקתי עם זה. לא היה לנו משחקי מחשב כמו היום אז זה היה חלק משעות הפנאי. במיוחד מי שיש לו את החוש והכישרון".
הוא למד בילדותו אצל החזן שלמה רביץ והיה סולן להקת הילדים שלו. "את הלימוד אצלו התחלתי בגיל 9 בלבד", הוא אומר ל'רמת גן עירי. "הוא היה המורה של כל החזנים באזור המרכז. למדנו נוסח אשכנז וקריאת תווים. ואת נוסח התפילה". לאחר מכן הוריו שלחו אותו ללמוד גם במכון הישראלי לחזנות, בניהולו של המנצח אלי יפה, שם היה תלמידו של החזן משה שטרן.
בגיל 12 התחלף הקול, אך שנה לאחר מכן התברר כי קולו נותר ערב. "זה היה השלב שבו התחלתי להיות חזן בבית כנסת." הוא שימש כחזן בבית הכנסת "היכל מאיר" בתל אביב, שהיה בשכונת מגוריו וכבר בשנת 87, עבר לפני התיבה בימים הנוראים. "זו הייתה הפעם הראשונה שלי וזה היה מאוד מרגש". בשנים 1994-2005 שימש כחזן בבית הכנסת המפטון בלונג איילנד, ניו-יורק. "אלו חוויות גדולות מאוד".
כאשר רנד נזכר בימיו בתל אביב, קולו נמלא ערגה. "תל אביב של פעם הייתה מיוחדת", הוא אומר. "אי אפשר שלא להתגעגע לימים ההם. כל האזור והרחובות שאני גרתי, דרום מרכז תל אביב. היו משופעים בשטיבלים ובתי כנסת של חסידויות. היו שם חסידות גור, בעלזא, סדיגורא. היה שם בתי כנסת בלי סוף. הרבה מאוד רבנים ורוחניות. אנחנו מדברים על לפני 50 שנה, היו אלו ימים אחרים. בשבתות הרחובות היו הומים ביהודים שהולכים לבתי כנסת".
אחד משיאיו אותם הוא מציין תמיד הוא תפקידו הנוכחי, החזן הראשי בבית הכנסת הגדול ברמת גן. "כשהייתי נשוי טרי", הוא אומר. "הלכתי יום אחד בכיכר אורדע ואמרתי לאשתי: 'אני יהיה יום אחד חזן בבית הכנסת הגדול ברמת גן'. הוא הבית כנסת עם ההיסטוריה הכי גדולה ומפוארת מבחינת חזנים. גדולי החזנים של הדורות הקודמים עברו שם. או כחזנים או כאורחים. בשנת 90 כבר התמניתי לחזן ראשי ומאז אני שם".
במהלך שנותיו כחזן, צבר רנד לא מעט חוויות וגיבש דעה מוצקה גם בנושאים אחרים. באחד מראיונותיו הוא לא היסס לצאת נגד החינוך הממלכתי ואמר: "מאוד חשוב שילדים ידעו ויכירו קצת על יהדותם. מי שלומד היום בארץ בחינוך הממלכתי, לא רק שלא יודע כלום, הוא גם גדל באווירה של אנטי. זה לא קורה אפילו אצל הנוצרים או המוסלמים.
הוא סיפר כי "פעם שהייתי חזן בבית הכנסת יוקרתי במיאמי, ביל קלינטון הגיע כאורח של כבוד, הוא נכנס וביקש לחבוש כיפה, למרות שהוא ממש לא חייב בשל היותו גוי, אבל הוא הרגיש שכך הוא מכבד את המקום. לעומת זאת, באחת השבתות הגיע כאורח לבית הכנסת ח"כ ממרצ וכשעלה לנאום מעל ארון הקודש ביקשו ממנו לשים כיפה, אך הוא סירב והמשיך לנאום. מעניין אם היו מזמינים אותו לנאום במסגד האם הוא היה מוריד נעליים? יש לי הרגשה שכן, אבל ככה זה כשגדלים בארץ ללא שום מושג על מנהגי היהדות".
רנד כיום נחשב כמורה וממשיך הדרך של שלמה רביץ ותלמידיו מופיעים בבמות החשובות בעולם. רנד מופיע בקביעות עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית במסגרת סדרת הקונצרטים השנתית של האנסמבל "יובל" בניצוחו של הד"ר מרדכי סובול. בשנת 2010 השתתף רנד ביחד עם גולן אזולאי בהצגה "קרליבך חי" בתיאטרון יידישפיל העוסקת בחיי הרב שלמה קרליבך
- סיפורי חסידיים
בעיר נדבורנה היה שופט רשע גדול. וקרה שבעיר שררה מחלה מדבקת, והרופאים הזהירו על נקיות יתרה, מבחינה סניטרית.
בפרוס חג הסוכות, הרב הקדוש רבי מרדכי מנדבורנה זצ"ל עשה כדרכו סוכה בחצרו. שמע השופט ושלח להודיע לרב שיהרוס תכף ומיד את סוכתו, כי זה נגד חוקי ההיגיינה. הרב לא שת ליבו לדבריו, וכשהשופט שלח אחרי זה שוטרים והזהירו על כך, השיב להם:
-עשיתי את הסוכה בשביל שתעמוד, ולא בשביל להרוס אותה.
שלח השופט הזמנה לרב שיבוא אליו, ולא בא. נמלך השופט והלך בעצמו אל הרב, והתחיל לדבר אתו קשות, וציווה בכל תוכף להרוס תכף את הסוכה, ואם לא יצית צפוי לו עונש קשה. הרב לא נתפעל כלל מאזהרתו ומאיומיו, והשיבו בקוצר רוח אותם הדברים שהשיב לשוטרים, שבנה את הסוכה בשביל שתעמוד ולא בשביל שיהיה לו מה להרוס. נתמלא השופט חמה על הרב, והרב הוסיף ואמר לו:
-תדע, שהרב הקדוש רבי מאיר מפרמישלן ז"ל היה דודי-זקני. כעס השופט עוד יותר, ואמר בגערה:
-מה אכפת לי מי היה דודך? תהרוס הסוכה מיד, וחסל!
אז חזר הרב עוד פעם על דבריו, וביקש מהשופט לחכות קצת, ויספר לו מעשיה נאה. נעתר השופט לבקשתו, והרב התחיל לספר לו:
-היה פעם כומר אחד, ולו עשרה בנים, בריאים וחסונים כארזים. וגן גדול ונאה היה לו לכומר, והגן מלא אילנות טובים. פעם אחת עלה בדעתו של הכומר לעשות גם גן-פרחים קטן, לשוות לווית-חן ויופי להגן הגדול. ויעקור כמה אילנות מהגן, וייטע במקומם פרחים נותני ריח.
ויהי אך גמר הכומר את עבודתו, התחילו בניו לנפול על ערש דווי, בגדול החל והקטון כלה, ובזמן קצר מתו אחד אחרי אחד כל בניו, עד שהגיע תורו של הבן העשירי, הקטן מכולם, ונפל גם הוא למשכב. הכומר פנה במר נפשו אל הרופאים היותר גדולים ומומחים, וגם דרש במעוננים ובמכשפים, וכל זה ללא הועיל. ויעצו אותו כמה אנשים לנסוע אל הרב הקדוש מפרמישלן ז"ל, אולי תבוא ישועתו משם, כי מפורסם הוא לאיש קדוש.
והיות ודרך אחרת כבר לא הייתה לפניו, וחיי בנו האחרון נגעו עד נפשו, גמר בליבו לנסות גם את זה, ויסע במר לבו לרב מפרמישלן. בא אל הרב וסיפר לו את הצרות הרבות שעברו עליו, שמכל בניו לא נשאר לו רק זה האחרון, והנה גם הוא חולה אנוש, והרופאים נלאו למצוא לו מזור, ורק ישועה מן השמים תוכל לעזור לו.
ויען הרב מפרמישלן ויאמר לו: גן נאה, מלא עצים טובים, היה לך, אולם אתה התאווית גם לגן-פרחים, ותלך ותגדע את עצי השם, לכן גדע השם את עציך אתה, 'כי האדם עץ השדה'. אמנם מכיוון שכבר באת הנה, ועוד לא עבר המועד לגמרי, הריני מבטחך, כי הילד האחרון שלך יתרפא, ויוושע במהרה.
ויתפלל הרב אל השם לרפא את הילד בן הכומר, בשביל שיתקדש שמו בעולמו. תפילתו נתקבלה, והילד נרפא ויגדל עד כי היה לאיש.
ועתה – סיים הרב מנדבורנה לספר לשופט – דע לך, כי אתה 'הנך בן אותו הכומר', ובכן אשאלך: האם זה גמולך אלי בעד הטוב שדודי-זקני עשה אתך להחיותך כיום הזה?
בשמוע השופט את כל הדברים האלה, נפל לרגלי הרב, בכה ויתחנן לו, ויאמר: - כנים הדברים, ויודע אני מכל זה, ואני מבקש מכבוד הרב למחול ולסלוח לי על חטאי, ואני מרשה לו לעשות גם עשר סוכות כטוב בעיניו. הרב סלח לו, והשופט נפטר ממנו בשלום.
- מהנעשה והנשמע ברמת-גן
רמת גן במקום הראשון
אליפות ישראל בשחמט לקבוצות עד גילאי 14, התחרות היוקרתית ביותר לגילאי הנוער, התקיימה בין ה-12 ל-15 באוגוסט ואירחה 54 קבוצות ממועדונים שונים ברחבי ישראל. רמת-גן יוצגה בכבוד על ידי שמונה קבוצות שמנו 40 ילדים סה"כ- יותר מכל מועדון אחר ואף גרפה את המקום הראשון ואת תואר "הקבוצה המפתיעה". קבוצת "מלכי אטיוד רמת-גן" הוכיחה את עצמה בפעם הרביעית ברציפות, כאשר ניצחה את היריבה החזקה מקריית אונו במשחק סוחף שהשאיר את הצופים במתח עד רגעיו האחרונים והשיגה את התואר הנכסף "אלופת ישראל" עד גיל 14. הכתרת "מלכי אטיוד רמת-גן" מתבצעת זמן קצר לאחר זכייתה במקום השלישי בגביע המדינה.
כאן חיים יותר
גמלאי העיר זוכים לתוחלת החיים הגבוהה בארץ, 84.4% ליתר דיוק, לפי נתוני הלמ"ס לשנת 2016, כאשר ממוצע הגילאים באוכלוסייה הבוגרת עומד על 84.6. ברמת-גן מופעלות באופן שוטף מגוון תכניות ייעודיות להעשרת הגיל השלישי בעיר: לימודים לגיל השלישי, תמיכה וסיוע לוותיקי העיר, מיזמים ייחודיים להעשרה ופנאי, מסגרות חברתיות ועוד. בעיר חיים כ-3000 ניצולי שואה הזוכים לתמיכה במגוון שירותים: התנדבויות שבועיות בביתם, סיוע במיצוי זכויותיהם, קהילה תומכת ועוד. בנוסף, ברמת-גן חיים כ-4,700 מקבלי חוק סיעוד הזכאים לשעות טיפול. לרשות ותיקי העיר קיימים 11 בתי אבות לתשושים, תשושי נפש וסיעודיים.
הנגן המיתולוגי
יונה ברוורמן, תושב העיר רמת-גן ונגן האקורדיון המיתולוגי שניגן במשך שנים ברחוב הרצל, נפטר והוא בן 90. הלווייתו התקיימה בבית העלמין ירקון. במשך שנים, מדי יום ובכל עונה, היה ברוורמן יורד מביתו ברחוב ז'בוטינסקי לרחוב הרצל, מתיישב על הספסל ומנגן באקורדיון שכה אהב. בשנים האחרונות איבד את ראייתו ועל אף זאת לא הפסיק לנגן ולהנעים את אוזניהם של העוברים והשבים. ברוורמן, ערירי ללא ילדים, עלה לארץ בשנת 1990 מאוקראינה. הודות לתרומתו הרבה לעיר רמת-גן, תנציח העירייה את דמותו של יונה ברוורמן, בפינת הרחוב בה ניגן מדי יום לרווחת התושבים.
חיים חדשים למבנה העגול?
מי מאתנו לא מכיר את המבנה העגול בלב האגם, שכה מזוהה עם הפארק הלאומי והפך עם השנים לסימן ההיכר של רמת-גן? לאחר שנים בהם היה נטוש, חברת הפארק הלאומי בע"מ קראה לאחרונה ציבור להגיש הצעות לשיתופי פעולה להפעלת המבנה העגול במיזמים שונים. הבית האייקוני באגם הוקם ב-1963 על ידי ראש העיר דאז, אברהם קריניצי, ששאב השראה ממבנה דומה בחו"ל והחליט לבנות בית קפה שהגישה אליו הייתה בסירות בלבד. אט אט, הפך הפארק הלאומי למוקד בילוי מרכזי לטובת כל שכבות האוכלוסייה. זאת עם הקמת מסעדה ואמפי תיאטרון פתוח בצמוד לאגם, בו הופיעו מיטב אמני ישראל באותה העת, בהם אריק איינשטיין, אורי זוהר, רבקה מיכאלי ורבים וטובים אחרים.
משמרים את ההיסטוריה
היכן הושבע הפיקוד העליון של צה"ל? מתי קם קולנוע אורדע ואיפה הוקמה תחנת האוטובוסים המרכזית של רמת-גן? תשובות לשאלות אלה ולרבות אחרות ניתן למצוא בעשרות שלטים היסטוריים שהוצבו לאחרונה ברחבי העיר. פרויקט השילוט נולד במסגרת שיתוף פעולה של העירייה עם מוזיאון בית קריניצי - בית העיר רמת-גן, במטרה לשמר ולהנחיל את סיפורה של העיר. השלטים ההיסטוריים מספקים מידע תמציתי על מבנים ואתרים שונים ברחבי העיר, בהם: בית העירייה, בית מועצת הפועלים, מפעל עלית, כופר הישוב, בית האזרח, קולנוע אורדע, בית הכנסת הגדול ועוד. אלו מתעדים, משמרים ומספרים את סיפורה של העיר לקראת חגיגות ה-100.
רמת-גן עירי עלון תורני חודשי לתושבי רמת-גן והסביבה. יו"ל על ידי הרב צבי שינפלד, יועץ ראש העיר לענייני דת ומסורת. מייל לתגובות והצעות: [email protected]