ראשי | מתחברים לקהילה | דת ומסורת | רמת-גן עירי - עלון תורני לתושבים | רמת-גן עירי - עלון מספר 5 רמת-גן עירי - עלון תורני לתושבים

רמת-גן עירי - עלון מספר 5

רמת-גן עירי - לעלון 5 המלא >>
 

  • ישראל זינגר
    ראש עיריית רמת-גן


    קוראים וקוראות יקרים,

    חודש אדר בפתח ועימו חגיגות הפורים, הממלאות את ליבנו שמחה , וכפי שאמרה הגמרא: "משנכנס אדר, מרבין בשמחה". גם רמת-גן צפויה להיות שוקקת, תוססת ושמחה לאורך חג הפורים ולהציע לכם מגוון רחב של פעילויות והפעלות לכל המשפחה, כדי לחגוג את החג בשמחה אמיתית.

    בין מצוות החג נמצאות שתי מצוות, שמטרתן לדאוג לאחר, לראות את צרכיו ולהעניק לו ללא כל תמורה. אלה הן מצוות משלוח מנות ומתנות לאביונים. החיבור בין השמחה הרבה הנהוגה בחג, אותה מציינים בסעודות מכל טוב, לבין ראיית טובתו וצרכיו של האחר מעניין מאוד ויש בו לקח חשוב לכל ימות השנה.

    דווקא כאשר אנו עסוקים בשלנו, קוראת לנו ההלכה לצאת ולראות את צרכיו של האחר, ואפילו לשים את צרכיו לפני שלנו. דווקא ביום השמח ביותר, בו אנו חוגגים בתוך המשפחה ובחוג החברים המצומצם, קוראות לנו המצוות לצאת ולראות את האחר קודם; לתת מתנות לאביונים ולוודא, שהענקנו לסובבים אותנו משלוחי מנות ובהם דברי מאכל ומתיקה, שיכולים להנעים את החג של הזולת.

    רעיון חברתי מבורך זה הוא בסיס קיומה של חברה מקיימת ומקבלת, כזו שאין בה אנשים "שקופים", אלא כל אחד ואחת נראים בה, קולם נשמע והם זוכים להתייחסות, הראויה להם. חשוב מאוד, שנמשיך לראות זה את זה לאורך כל ימות השנה, לקבל האחד את האחר, לחיות יחד בהרמוניה ולדאוג זה לזה. הקהילות הרמת-גניות עושות זאת, לשמחתנו, לאורך כל ימות השנה ולא רק בחג הפורים. אני מאחל לכולנו, שכך נמשיך לעשות.

    שלכם ובשבילכם, ישראל זינגר
    ראש העיר רמת-גן
  • דבר העורך: למען התושב
    הרב צבי שינפלד | יועץ ראש העיר לענייני דת ומסורת בעיריית רמת-גן

    "משנכנס אדר מרבים בשמחה". גיליונינו החמישי מביא עימו את צהלת הפורים בניחוח פורימי מיוחד על רבדיו השונים של היום.
    נגיש לפניכם מהלכות החג, פרפראות למגילת אסתר, הגות למגילה וחידודים בנימה הומוריסטית. עדשת המצלמה תדגים לנו באופן ססגוני את עליצות הפורים בעירינו ונסקר גם את מוקדי קריאת המגילה בעיר.

    "תושב אחד בעיר" יציג בפנינו פורים מרגש מסוג אחר. מוזמנים!!! בגיליון הקודם הצענו אפשרות לקבל את העלון במייל. בקשות רבות נשלחו לכתובת המערכת, כל המבקשים יקבלו את העלון היישר לכתובתם במייל מיום שני לפני חלוקתו בבית הכנסת. קוראים המעוניינים לצרף את כתובתם, מתכבדים לשולחה לכתובת המייל, המצוינת בתחתית עמוד מס' 1.

    בפרשת השבוע, פרשת תצווה, כתוב: "ואתה תצווה את בני ישראל". אחת הפרשנויות למילה 'תצווה' היא מלשון צוותא - התחברות (צוותא חדא). כמו: "מלאכיו יצווה לך". ה' מורה למשה - אתה, משה, תצווה את בני ישראל! תיצור את החיבור עם בני ישראל. בכל אדם מישראל לאורך הדורות יישאר חיבור וניצוץ ממשה רבינו. כיוון שמסר משה נפשו למען הכלל, זכה, שיישאר כוחו לדורות בקרב כלל ישראל. ניצוץ זה מלווה אותנו בדבקות לקיום המצוות לאורך ציר השנה, ובתוכו, כמובן, אדר על מצוותיו הרבות.

    רמת-גן שותפה עם כלל ישראל בניצוץ זה, מאדירה ומפארת את המצוות והמנהגים, המסורים לנו מאז משה רבינו. כך בחודשים האחרונים באירועי החנוכה ובאחרים. ראש העיר שותף פעיל ברבים מהאירועים ומוסיף להם נופך תרבותי עשיר כמו תפילות חזנים בליווי מקהלה מקצועית. (ליווי כזה מתקיים בבית הכנסת הגדול בירושלים וברמת-גן בלבד.)

    הגיליון הבא יופץ בע"ה לקראת הפסח במהדורה מורחבת ועשירה בהלכות, במאמרים, בסיפורים ובפנינים לליל הסדר ולפסח. הוא יוגש לכם זמן מה לפני פרוש חג הפסח, כדי שתוכלו לעיין במגוון מדוריו ולהפיק מהם תועלת לחג. ועד אז אאחל בחום לכולכם פורים שמח ושמח כל השנה!

  • אסתר - באונס או ברצון?
    הרבנית ד"ר דבורה אושפזאי | תושבת רמת-גן, מרצה לשעבר באוניברסיטת בר אילן במחלקה לתושב"ע וללימודי יסוד ביהדות

    לבירור הנושא נציג מספר שאלות.

    שאלה 1: כיצד הגיעה אסתר לבית המלך?
    לפי המגילה אסתר לא היתה מעוניינת להיבחר. היא אף הסתתרה מפני שליחי המלך, אך הם גילוה ולקחוה בכח. ככתוב במגילה: "ותלקח אסתר אל בית המלך". (אס' ב' ח') "אסתר הייתה מטמנת עצמה ארבע שנים, משנת שלוש למלכותו עד שנת שבע למלכותו... ולקחוה בעל כורחה... כמו שנאמר באמנו שרה: 'ותוקח האשה בית פרעה'." (אגדת אסתר) מובא במגילה, שכל הנערות התקשטו במכון יופי במשך שנה ואח"כ קיבלו את כל מאוויהן לפי טעמן, על מנת שתמצאנה חן בעיני המלך. אך אסתר לא בקשה דבר. היא לא חפצה להיבחר למלכה ויותר מכך השתדלה לא להיבחר: "ובהגיע תור אסתר... לבוא אל המלך לא בקשה דבר..." אס' ב' ט"ו).

    שאלה 2: מה היה מעמדה של אסתר?
    "ויהי אמן את הדסה היא אסתר בת דודו, כי אין לה אב ואם והנערה יפת תאר ויפת מראה ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת" (שם ב' ז'). מרדכי היה בבחינת משפחה אומנת של אסתר היתומה. ואח"כ נאמר, שלקחה לו לבת. אומרים על כך חז"ל: "תנא משום ר' מאיר, אל תקרי לבת אלא לבית. כמו: 'וכפר בעדו ובעד ביתו' – זו אשתו (יומא ב'), וכמו 'ושמחת אתה וביתך' זו אשתו (ספרי י"ד)." גם המילה 'לקחה' – "כי יקח איש אשה" (דברים כ"ב י"ג), וגם 'בת' - במובן בית/אישה, מעידות על נישואין.

    שאלה 3: איזו התנהגות מוזרה מאפיינת את אסתר בתור מלכה?
    אסתר שתקה. לא זו בלבד שלא רצתה להיבחר למלכה, אלא סגרה פיה: "לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה כי מרדכי ציווה עליה אשר לא תגיד" (אסתר ב' י'). ועוד נאמר: "אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה כאשר ציווה עליה מרדכי". (שם ב' כ')
    מדוע אינה מגלה את מוצאה? כי מרדכי ציווה אותה והיא מצייתת ללא ערעור. (יש לכך סיבות בחז"ל.) משימת השתיקה כלל לא קלה, אך אסתר שומרת על פסיביות במצוות מרדכי. לעומת זאת, בהוודע הגזירה למרדכי הוא מטיל על אסתר שליחות ללכת אל המלך ולבקש להציל את עמה.

    שאלה 4: מה קרה לאסתר פתאום? מהפך?
    אסתר מסרבת לבצע את הוראות מרדכי. ועוד מנסה להכתיב לו התנהגות נאותה- שולחת לו בגדים להחלפה, כי לא נאה להיות בארמון המלך בבגדי שק ואפר.

    שאלה 5: מה הן טענותיה של אסתר?
    "כל עבדי המלך יודעים אשר כל איש ואשה אשר יבוא אל המלך, אל החצר הפנימית, אשר לא יקרא אחת דתו להמית, לבד מאשר יושיט לו המלך את השרביט הזהב וחיה ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלושים יום" (שם ד' י"א) אסתר מסבירה למרדכי, (אשר בקיא בחוקי הארמון), כי בעצם הוא גוזר עליה עונש מוות. אין אפשרות להגיע אל המלך ללא תאום מראש. ומדוע שתסכן את עצמה? והעובדה שלא נקראה לבוא אל המלך כשלושים יום, יכולה לבטא אחת מן השתיים: או שהמלך כלל לא חפץ בה יותר, או שכנראה יזמינה בקרוב. כך שעדיף לחכות ולא להיכנס לסכנה. מרדכי שולח להשיבה דברים קשים ביותר, כמעט קללה: "ויאמר מרדכי... אל תדמי בנפשך להימלט בית המלך מכל היהודים, כי אם החרש תחרישי בעת הזאת... רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו". (שם ד' י"ג-י"ד). אז מתעשתת אסתר, תופסת אומץ ויוזמה ונותנת הוראות למרדכי: "לך כנוס את כל היהודים" ומסיימת ביאוש: "ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת וכאשר אבדתי אבדתי" (שם ד' ט"ז).

  • עשה לך רב
    שו"ת אקטואלי בענייני הלכה / הרב צבי שינפלד

    ש. האם נשים חייבות בשמיעת פרשת זכור? אם כן, מדוע, הרי זו "מצוות עשה שהזמן גרמא"?
    ת. נשים חייבות בזכירת עמלק. התורה לא קבעה זמן מוגדר למצווה זו. מצוות עשה, שיש לקיימה יום יום. חכמים הסמיכו אותה גם לפורים בשל המן העמלקי. לכן, אין זו מצווה שהזמן גרמא, ואישה חייבת ב"זכור". מאידך: יש האומרים שאישה פטורה מ"זכור". זאת כיוון שמצוות הזכירה סמוכה בתורה למצוות מחיית עמלק. ומי שאינו חייב במחיית עמלק, אינו חייב בזכירת עמלק. נשים אינן יוצאות לקרב, אינן חייבות במחייה, לכן, אינן חייבות גם בזכירה. מאחר והעניין שנוי במחלוקת, נקבע, שאישה תשתדל ותשמע. אך אם אינה יכולה להגיע, תוכל להקל ולסמוך על הפוטרים.

    ש. האם מותר לעבוד בפורים?
    ת. מן הדין מותר לעבוד בפורים. ומנהג להחמיר ולא לעבוד בפורים. חז"ל אמרו, שהעושה מלאכה בפורים, אינו רואה בה סימן ברכה. מלאכות המותרות בפורים: מלאכת מצווה, מלאכה לצורך פורים ומלאכה של דבר האבד. (אם לא יעבוד, יפסיד את הקרן.(

    ש. ממתי זמן קריאת המגילה בליל פורים וביום הפורים?
    ת. בליל פורים - מצאת הכוכבים של ליל פורים עד עלות השחר למחרת. ביום פורים - מזריחת השמש של יום פורים עד שקיעת החמה. הכול לכתחילה.

    ש. ביום פורים אהיה בדרכים, ולא אוכל לשמוע קריאת מגילה. האם אוכל להקדים את קריאת המגילה?
    ת. יכול להקדים מיום י"א י"ב וי"ג אך ללא ברכה. אם יוצא לדרך רחוקה, ולא יספיק לקרוא מיום יא' עד טו' באדר - רשאי לקרוא מגילה כבר מתחילת חודש אדר ללא ברכה.

    ש. כיצד יש לומר: "מחצית השקל" או "זכר למחצית השקל"?
    ת. הנוסך הנכון: "זכר למחצית השקל". אם יאמר: מעות אלו הן "מחצית השקל", נמצא, שהן הקדש, אסור להינות מהן ולא יוכל לתתן לעניים.

    ש. כמה כסף יש לתת כדי לקיים מנהג "זכר למחצית השקל"?
    ת. מנהג אשכנז: בעבור כל אחד ואחת מבני המשפחה- 3 מחציות המטבע הנקוב באותה מדינה. מנהג שני באשכנז: מגביהים 3 מטבעות מכסף טהור. (כמובן, אם יש כאלה בביהכנ"ס) וכך קונים אותם. וכשמחזירים לקערת הצדקה, מוסיפים תרומה כספית.
    מנהג ספרד: עבור כל אחד ואחת מבני המשפחה רק מגיל מצוות. אך נוהגים המדקדקים (וכך מקובל) לתת בעבור כל אחד ואחת מבני המשפחה אפילו פחות מגיל מצוות, ואפילו בעבור עוברים ברחם אימם. מחצית השקל השנה כ-35 ש"ח.

    ש. מתי יש לתת את "זכר למחצית השקל"?
    ת. מנהג אשכנז: "זכר למחצית השקל" בערב פורים, לפני תפילת מנחה. (כדי שהצדקה תהיה עם התענית.)
    מנהג ספרד: לפני תפילת ערבית ומקרא מגילה של ליל פורים.

    ש. השנה חל ליל פורים במוצ"ש. מתי נותנים את "זכר למחצית השקל"? ומתי קריאת המגילה?
    ת. שתי שיטות: שיטה ראשונה: קריאת המגילה השנה, מאחרים כמחצית השעה לאחר צאת השבת, כדי שיספיקו ללכת לביתם להביא את המגילה, כסף לצדקה ולמחצית השקל ויתר דברים של מוקצה. ויאמר המבדיל בין קודש לחול. (כל ביכנ"ס בהתאם למנהגו) כשחוזרים לבית הכנסת מתפללים ערבית, אומרים "ויהי נועם", "ואתה קדוש", קוראים מגילה ואומרים "עלינו לשבח". מבדילים לפני קריאת המגילה. שיטה שניה: עם צאת השבת "הבדלה", תפילת ערבית עד אחרי "ויהי נועם-ואתה קדוש", קריאת המגילה ו"עלינו לשבח". (כדי למנוע טירחא דציבורא).  מחצית השקל – צדקה ביום חמישי, תענית אסתר (שהוקדמה) או ביום שישי לפני כניסת שבת. לעניות דעתי: כדאי לנהוג לפי השיטה הראשונה, כדי להמנע מחילולי שבת, חס ושלום!
  • תושב אחד בחודש | פורים במחנה הריכוז
    את הסיפור המפעים הבא שמענו מפי מר פנחס ליבוביץ, תושב עירנו רמת-גן בשכונת בנימין וניצול שואה. אתם מוזמנים לשוב איתנו במנהרת הזמן אל איימי המוות ולחוות תעצומות נפש וגבורה יהודית אמיתית של יהודים, אשר שמרו על שפיות ושימרו את השמחה בפורים, שהיה אותה עת במעטפת עצובה.

    ליל חג פורים במקום העצוב והקשה - מחנה הריכוז גרוס רוזן, שנת תש"ד / 1944. האסירים היהודים עלו כהרגלם על משכבם. רבים שכחו בצוק העת, כי פורים היום. גם מי שזכר, מה טעם שיזכור, כיצד יחוג את הפורים? שמא יטול פיסת לחם קטנטנה וידמיין, שזוהי אוזן המן בטעם של אמא?...שקט שרר בצריף. שעת ליל מאוחרת.
    לפתע, כמו משום מקום, קפץ אחד האסירים מן הדרגש והחל לצעוק: "יהודים יקרים, הלא חג פורים היום! היום אנו חוגגים את מפלת המן צורר היהודים, אשר ביקש להשמיד את עם ישראל. אבל בורא עולם שמע את צעקת בניו, הצילם, ואילו המן הרשע נתלה על העץ."

    "אחיי," המשיך האסיר בדבריו, "כמו בימי מרדכי ואסתר, גם אנו נמצאים בעת צרה. לא המן שם הצורר, אלא היטלר, ימח שמו וזכרו! אך תקוותנו - חג פורים מזכיר לנו, כי ישועתנו קרובה, וסופו של היטלר עתיד להיות רע ומר כסופו של המן. חיזקו ואימצו, עם ישראל חי!"

    עיניו של היהודי בערו כלפידים וגופו כולו רעד מרוב התרגשות. ממקום אחר קפץ לו אסיר נוסף והחל לזמר באיטיות ובמתיקות את הברכה הנאמרת אחר קריאת המגילה: "ברוך אתה ה'... הרב את ריבנו... והנוקם את נקמתנו..." שני היהודים האמיצים שבו אל הדרגש והשקט שב למחנה. בקרב האסירים שררה תחושת שמחה והתעלות, אך לתוכה הזדחל חשש מן הבאות.

    בבוקר אירע את אשר יגורו ממנו. קצין המחנה התפרץ אל הצריף והחל לצווח: "היו כאלו, שהעזו בלילה האחרון לדבר נגד הפיהרר. הסגירו מיד את בני העוולה, אחרת מרה תהיה אחריתכם! עשר דקות מוקצבות לכם כדי להסגיר את הפושעים."

    עשר הדקות חלפו, איש לא פצה את פיו. "רוצו, רוצו!" החל הקצין לצעוק. האסירים הכחושים החלו לרוץ כשהגרמנים מצליפים בהם שוב ושוב. אחד משני האסירים כבר עמד להסגיר את עצמו, אך קיבל עידוד מהיהודים סביבו, שלחשו לו: "החזק מעמד! כולנו ערבים זה לזה!" המירוץ המטורף נגמר. האסירים לא הוסגרו. באותו חג פורים אירע ליהודי המחנה גרוס רוזן נס כפול: הם חגגו את החג, המרוץ השטני לא הפיל קורבנות, ואיש לא הלשין (מעובד על פי סיפורו של פינחס פייבלוביץ' בספרו "עודני זוכר").
  • סיפורי חסידים / מפי השמועה רימון מארץ ישראל
    המשך מגיליון מספר 4 – ט"ו בשבט

    בנו של הסולטן חלה אנושות. אביו החליט, כי המחלה בעטיה של קללת היהודים. הוא הציב בפניהם תנאי: עליהם להתפלל לרפואת בנו. אם עד תאריך מסוים לא יבריא בנו, יגורשו כל היהודים מן העיר. מחר, ט"ו בשבט, זהו המועד האחרון לרפואת בנו של הסולטן.

    קהל רב התקבץ בבית-הכנסת כדי להתפלל ולומר פרקי תהילים. ניסים התיישב לומר תהילים עם כולם. לפתע ניגש אליו השמש המקומי. "האם אתה מארץ ישראל?" נשאל ניסים המופתע, שהשיב: "כן, כיצד ידעת?"

    "רבינו יהודי קדוש. הוא אמר, כי הוא מריח ריח של ארץ הקודש בבית-המדרש. בוא נא עמי!" השמש הוביל את ניסים לחדרון קטן. שם ישב הרב, ישיש מופלג ובעל הדרת פנים. הוא שאל במאור פנים את ניסים: "מה שלום היהודים בארץ הקודש?"

    "מתאר אני לעצמי, כי הרב מריח את ריח הרימון מארץ-ישראל אשר ברשותי." אמר-שאל ניסים. "היש לך רימון מארץ ישראל?" שאל הרב בקול נרגש. "כן, רבי" השיב ניסים. "ואני חושב לאכול אותו כעת לרגל ראש השנה לאילנות. לכבוד יהיה לי, אם הרב יתכבד לאכול מרימון זה".

    הרב הישיש קפץ ממקומו וחיבק את ניסים בשתי ידיו. "בורא העולם שלח אותך לכאן כדי להציל את הקהילה הקדושה מסכנת הגירוש המרחפת עליה". ניסים הביט בו בחוסר הבנה מוחלט. "אתמול ישבתי והתעמקתי בספרים הקדושים על סודות הפירות" סיפר לו הרב. "משום מה, המילה 'רימונים' שבה ועלתה מול עיני. הבנתי כי כאן נעוץ הפתרון...

    האם יודע אתה מהם ראשי התיבות של המילה רימונים?" המשיך הרב בהתרגשות. "רפואת מלך ובנו ניסים יבריא מהרה"! בוא עמי, חיש מהר, לארמון הסולטן. אסור לנו לאבד זמן!"

    כשהוא עדיין מבולבל מהמתרחש, מיהר הרב לגשת בזריזות אל ארמון הסולטן. הם הוכנסו מיד פנימה, שם מצאו את הסולטן מיואש ובוכה. "הכנס אותנו לחדר בנך" אמר הרב "בעזרת השם נרפא אותו תיכף ומיד!"

    במיטה מלכותית שכב הנסיך הצעיר חיוור וללא כל סימן חיים.
    רבי ניסים הוציא את הרימון מהעטיפה ונתנו לרב. הרב חתך את הרימון לשניים, וסחט מחצית מן הרימון לתוך כוס קטנה. את המיץ הזליף לשפתותיו של החולה. לתדהמת כל הנוכחים פתח החולה את עיניו! חיש מהר הבחינו הנוכחים כיצד הנסיך מבריא והולך.
    הסולטן נשק את ידיהם של הרב הזקן ושל ניסים. "הצלתם את בני" – אמר – "לעולם לא אשכח לכם זאת."

    "את החצי השני השארתי לברכה." אמר ניסים לרב בחיוך. הם מיהרו לשוב ליהודי העיר ולבשרם על הנס, שאירע להם. לטבריה שב ניסים בראש חודש אדר כשהוא עמוס בכסף וזהב, מתנת הקהילה היהודית בקושטא. מובן מאליו כי דאגות לא היו לו.
    ובבית, קידם את פניו עץ הרימון העתיק, והוא שוב מלא בפירות אדומים ועסיסיים.
  • פרפראות לשולחן שבת קודש / מדרשי חז"ל

    "ותמאן המלכה ושתי לבוא בדבר המלך" (א', י"ב)
    פירש הרב בעל "מגילת סתרים": "המלך" רומז למלכו של עולם. ולפיכך כוונת הכתוב, שסירובה של ושתי לבוא היה "בדבר המלך" - מכוון מהבורא יתברך, כדי שיקצוף עליה אחשורוש וימליך את אסתר תחתיה.

    "לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה" (ב', י')
    מדוע הורה מרדכי לאסתר, שלא תגלה את עמה ומולדתה? מספר סיבות לכך: יש אומרים, כדי שהמלך יחשוב, כי היא מעם וממשפחה נחותים ולא יקחנה. יש אומרים, שמרדכי ידע בנבואה, כי אם לא ידעו את עמה ומולדת, תבוא לעם ישראל תשועה על ידה. המהר"ם כתב, שמרדכי רצה להעלים את הקירבה ביניהם, כדי שיוכל לשהות בקירבת מקום, להתעניין בשלומה של אסתר ולעזור במידת הצורך, אם תקלע לקשיים ולסכנה. אבל אם ידעו שהוא קרובה ירחיקוהו.

    "ובהגיע תור אסתר בת אביחיל דוד מרדכי" (ב', ט"ו)
    תמוה, מה ראה הכתוב לשוב ולהזכיר כאן את ייחוסה של אסתר הקשור למרדכי, ומדוע נכתב כאן לראשונה שם אביה? אלא שבבוא הכתוב לומר ש"לא ביקשה דבר", כי לא רצתה שהמלך ישאנה, והתקיימה על זרעונים (מגילה י"ג ע"א), ביאר הכתוב מהיכן שאבה עוז רוח זה. כי נתנה אל לבה מיהו אביה, ומי הוא דודה. ועוד: כל מי שנקראה אל המלך שינתה את שמה לשם נאה ומושך, כמו שנאמר: "כי אם חפץ בה המלך ונקראה בשם". ובהגיע תור אסתר, לא שינתה את שמה הקודם.

    "לא ביקשה דבר" (ב', ט"ו)
    כל הנערות ביקשו להתייפות כדי לשאת חן בעיני המלך ולהיות למלכות הממלכה. אבל אסתר – היפוכו של דבר- "לא ביקשה דבר", לא רצתה להיות מלכה, רצתה רק דבר אחד: לצאת משם מהר ככל האפשר, כי נלקחה בעל כורחה ונגד רצונה.

    "ותלקח אסתר אל המלך אחשוורוש אל בית מלכותו" (ב', ט"ז)
    רבי אליעזר אשכנזי זצ"ל עמד על כך, שכאשר ביקשו מלכה עבור המלך, נאמר: "ותלקח אסתר אל בית המלך, אל יד הגי שומר הנשים"- נלקחה בעל כורחה. וכעבור שנים עשר חודשים בבית הנשים לא הסתגלה, חלילה, אלא: "ותלקח אסתר אל המלך אחשוורוש", שוב בעל כרחה.

    "ויגד לאסתר המלכה, ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי" (ב', כ"ב)
    ביאר האלשיך הקדוש: מרדכי רצה שהמלך יכיר טובה לאסתר. לפיכך סיפר לה על המזימה, כדי שתודיע למלך ותצילו ממיתה. ואילו אסתר רצתה לתגמל את מרדכי, ואמרה זאת בשמו. ועוד - נאמר: "ויכתב בספר דברי הימים לפני המלך", מלכו של עולם (מגילה ט"ו ע"ב). הקב"ה מציין לפניו לטובה, כאשר אדם חושב על טובת חבירו ופועל למען הזולת. מאחווה זו, צמחה ישועה לכלל ישראל.

    " ויאמר המלך מי בחצר והמן בא לחצר" (ו', ד')
    מדוע שאל המלך "מי בחצר"? אלא, (האלשיך) כשמוע המלך, שמרדכי הצילו ממוות ולא נעשה עימו דבר, רגז: "מי בחצר", מי הממונה על חצר המלכות, שמעל בתפקידו ולא תיגמל את מציל המלך? זימנה ההשגחה את המן, ואמרו למלך: מי ראוי ממנו לדעת ולהשגיח ולתגמל? אשם הוא! כך סר חינו בעיני המלך.

    "גם הנה העץ אשר עשה המן למרדכי אשר דיבר טוב על המלך" (ז', ט')
    מדוע ביקש המן להרוג את מרדכי? משום שמרדכי דיבר טוב על המלך והצילו ממזימת בגתן ותרש. לכן נוטר לו המן טינה. ודברים אילו הגבירו חמת המלך והורה לתלות את המן. הגאון מווילנא פירש: השתמע מדברי חרבונה שאמר המן, כי עץ זה, שהכין למרדכי, טוב על המלך - ראוי, שהמלך עצמו ייתלה עליו. בכך הבעיר חמת אחשוורוש....

  • "משנכנס אדר מרבים בשמחה"
    פולקלור משפחתי - סדרת פתגמים הומוריסטיים:

    דעתו של ישראלי: רופא בדק צרפתי, אנגלי וישראלי. הוא קבע, שהם חולים מאוד ועומדים למות בקרוב. שאלו כל אחד מהם מה בקשתו לפני מותו.
    השיב הצרפתי: “בקבוק יין".
    השיב האנגלי: “לראות את המלכה".
    השיב הישראלי: “רופא אחר"...

    כל ישראל חברים: צלם בתחנה המרכזית (הישנה) בתל אביב, המצלם במצלמה עתיקה, תלה שלט על המצלמה: “כל ישראל חברים". “מדוע תלית שלט כזה?" שאל אותו אחד האנשים. “כי כולם יוצאים אצלי אותו דבר"... השיב.

    תשובתו של שיכור: שיכור אחד עמד ברחוב ודפק על פנס רחוב. ניגש אליו שוטר ושאלו: “מדוע אתה דופק על העמוד?" “אני רוצה להיכנס פנימה", השיב האיש. הבין השוטר, שהאיש שיכור, ואמר לו: “אין איש בבית". “אבל יש אור למעלה"....השיב השיכור.

    שננו לכם משפטים אלה!
    - אף פעם אינני חושב על העתיד. ממילא הוא מגיע די מהר.
    - ההרגל הוא הטוב שבמשרתים, או הגרוע שבאדונים.
    - שיחה אחת עם אדם חכם שקולה כנגד חודש שלם של קריאת ספרים.
  • מהנעשה והנשמע ברמת-גן
    העיר רמת-גן ובראשה מר ישראל זינגר מארחים בכבוד ובשמחה את חג הפורים ברחובות, בבתי הכנסת ובמוקדים ציבוריים שונים. לפניכם טעימות ססגוניות מחלקו הפעיל של ראש העיר ביום זה אשתקד.

    גם השנה מארגנת העיריה פריסה רחבה של מוקדי קריאת מגילה חוויתית לכל המשפחה ברחבי העיר. בבית הכנסת הגדול תלווה הקריאה במצווה נוספת מענייני היום – לאחר קריאת המגילה יחולקו משלוחי מנות משמחים לילדי רמת-גן. הציבור הרמת –גני מוזמן לחגוג ולשמוח! כדאי להתעדכן בלוחות המודעות.

רמת-גן עירי עלון תורני חודשי לתושבי רמת-גן והסביבה. יו"ל על ידי הרב צבי שינפלד, יועץ ראש העיר לענייני דת ומסורת. מייל לתגובות והצעות: [email protected]