ראשי | מתחברים לקהילה | דת ומסורת | רמת-גן עירי - עלון תורני לתושבים | רמת-גן עירי - עלון מספר 4 רמת-גן עירי - עלון תורני לתושבים

רמת-גן עירי - עלון מספר 4

רמת-גן עירי - לעלון 4 המלא>>


 

  • ישראל זינגר
    ראש עיריית רמת-גן


    קוראים וקוראות יקרים,

    חודש שבט, שבפתחו אנו ניצבים, הוא החודש בו נציין יחד את ראש השנה לאילנות. בעבור עירנו, עיר הגנים, מדובר באחד החגים החשובים ביותר בשנה. לא רק משום הנטיעות הרבות והפעילות, שאנו עורכים בכל מערכת החינוך לרגל החג, אלא כי מעבר לכך מהווה ט"ו בשבט אות וסמל לקשר ההדוק שבין אדם לאדמתו, בין עם ישראל לארץ ישראל.

    אני מאמין, שזהו אחד הערכים החשובים ביותר בעולם האמונה והמסורת. עם ישראל ללא אדמתו נדד אלפי שנים ומעולם לא מצא מקום לתקוע בו יתד ולהכריז: "כאן ביתי". רק מששב העם לארצו והפריח את שממת ארץ ישראל, הפכה זו לביתנו האחד והיחיד.
    ואת הגמול לאדמתנו הטובה אנו מעניקים לאורך השנה כולה. רק במהלך השנה האחרונה נטענו בעיר מאות עצים, החלפנו עצים ישנים, שהיוו סכנה לציבור ובט"ו בשבט הקרוב ניטע במקום העצים שנחלשו עצים חזקים יותר, שישמשו כחלק בלתי נפרד מהאופי הרמת-גני הייחודי.

    את הקשר בין העם לארצו, ואת אהבת העם והארץ, הפגינה העיר בשבוע שעבר, אז דרשתי מראשי ארגון 'מפקדים למען בטחון ישראל', שהציפו את ערי ישראל וכבישיה בשילוט חוצות ענק בו מתנוססים דגלי הרשות הפלסטינית, לחדול מיידית מהפרסום המבזה בחוצות רמת-גן.

    בעקבות הפרסום החריג הביעו תושבים רבים את בהלתם מהפרסום ואת מורת רוחם. על כן דרשתי להסיר מיידית את השלטים הפוגעניים. הבהרתי למפרסמים ולציבור, כי יש מספר דרכים אפשריות להעברת מסרים ואינני סבור - כמו רבים מתושבי העיר - שהשילוט המדובר הוא הדרך הנכונה. בסופו של דבר הוכח, שאפשר גם אחרת - להביע דעות בלי לפגוע בציבור ובעם, ושלטים שונים וברורים נתלו ברחבי העיר.

    אני מייחל לשנה טובה בעבור האילנות, בעבור הגנים, בעבור השטחים הפתוחים ובעבור החקלאות בישראל. עכשיו, כשמתחילה בעבורם שנה חדשה, נייחל, שתהא טובה יותר מזו הקודמת.


    שלכם ובשבילכם, ישראל זינגר
    ראש העיר רמת-גן

  • חודש שבט | הרב בנימין קופרמן, רב ביהכנ"ס הגדול וביהכנ"ס בשיכון ותיקים רמת-גן ורב קהילת "שארית ישראל"

    בחודש שבט הבא עלינו לטובה קיימים שני תאריכים חשובים: א. ראש חדש שבט ב. ט"ו בשבט (השנה חלים שניהם בשבת.)
    בתחילת חומש דברים מספרת התורה: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן .... וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ דִּבֶּר משֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ד' אֹתוֹ אֲלֵהֶם... בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל משֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר" (דברים א',א'-ה'). מבארים חז"ל על המילים “באר את התורה" שתרגם אותה לשבעים לשון. נשאלת השאלה: בעבור מי תרגם משה? הרי עם ישראל דיבר בלשון הקדש. ומשיבים כי התורה עניינה אחדות: תורה “אחת" שניתנה ע"י ה' “אחד" לעם “אחד", שתפקידו להיות “גוי אחד בארץ". דהיינו, לגלות את אחדותו של הבורא בעולם (בארץ) וזאת באמצעות התורה.
    לעומת זאת שבעים הלשונות מסמלים פירוד ופילוג, שהרי כל שבעים הלשונות נוצרו בדור הפלגה, וכתוצאה מהתהוותם נוצר מצב "אשר לא ידע איש שפת רעהו".

    בראש חודש שבט תרגם משה את התורה לשבעים לשון. פעולה זו, הנראית כפעולת פירוד, נעשתה כדי להוריד אחדות לעולם, כדי לצקת בכל שבעים הלשונות, המדוברות עלי ידי 70 אומות העולם, את קדושת התורה ואת האחדות האלוקית המגולמת בתורה. כאן מצינו פעולת פירוד, המביאה בסופה לאחדות.

    ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות. בט"ו בשבט גם כן, מתגלים שני כוחות מנוגדים: כאשר טומנים באדמה זרע, עליו להרקב קודם, ורק לאחר מכן יוכל להצמיח עץ מרשים נושא פרי. ושוב מצינו פעולת ריקבון – פירוד, המביאה בסופה לצמיחה לבנין."כי האדם עץ השדה "יש כאן השוואה בין שני כוחות המנוגדים, לכאורה: כח האדם המדבר, ההולך, המתנועע מול כוח הצמח - כח המחובר לאדמתו ולשורשו. אך למרות הניגוד שביניהם, יש למעשה השוואה ביניהם, ויותר מכך - יש כאן דרישה מן האדם: היה כעץ השדה, למד ממנו! ומה על האדם ללמוד מן העץ? הצמח חייב להיות מחובר למקורו ולשורשו, כל ניתוק מהמקור גורם לכליונו. האדם לעומתו, נוצר מן האדמה, אך אינו מחוייב להיות מחובר אליה כדי לחיות, כי נפח בו ה' רוח חיים.

    העולם מתחלק לארבע דרגות: דומם, צומח, חי ומדבר. בחסידות מוסבר כי גם נפש האדם מתחלקת לארבעה חלקים: האותיות הן הדומם. המידות הן הצומח, הרגשות שיש בהן צמיחה. השכל הוא החי, שיש בו חופש התנועה, ועצם הנפש שממנו הדיבור הוא המדבר. עצם הנפש (מדבר) אמור להיות מחובר בעיקר אל הרגשות (צומח), אדם שלומד תורה הרבה ומידותיו קלוקלות אינו שלם. כי רק אדם שמידותיו טובות ותואמות לתורה, שהוא לומד, הוא האדם השלם. על האדם לאחד בתוכו את כח המדבר עם כח הצומח (הלימוד עם מעשה המידות הטובות).

    על הפסוק “כי האדם עץ השדה" שואלת הגמרא (תענית ז', א'): "וכי אדם עץ השדה הוא?!", ומשיבה, שיש שני פסוקים סותרים, לכאורה. פסוק אחד: "כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות". ופסוק שני: "אותו תשחית וכרת". מסבירה הגמרא: "אם תלמיד חכם הגון הוא – ממנו תאכל (תלמד ממנו) ואותו לא תכרות, ואם לאו – אותו תשחית (סור מעליו)".

    תלמיד חכם, אשר ראוי ללמוד ממנו: “וממנו תאכל", רק אם הגון הוא. כלומר, חלק המדבר שבו מחובר לחלק הצומח שבו. אם תלמיד חכם הוא במילים בלבד (כח המדבר) ואינו מחובר עם חלק הצומח שבו (החלק הרגשי), הוא אינו שלם. כי הלימוד אמור להביא לידי מעשה. ויהי רצון שנזכה לאחד בתוכנו את הכוחות המנוגדים לכדי שלמות אחת!

  • למען התושב

    שלום לכם,
    אני שמח להגיש לפניכם את עלונינו הרביעי לכבוד חודש שבט. שבט - חודש בו ירדו מרבית גשמי החורף, הרוו את האדמה ונתנו כוח מחודש לעצים ללבלב ולפרוח. לכן נקבע באמצעו ראש השנה לאילנות, יום ט"ו בשבט בו מתחילים לספור לאילן שנה נוספת. לכן גם מהווה חודש שבט סמל לצמיחה עם כל משמעויותיה. האדם מושווה במקורותינו לעץ על כל חלקיו משורשיו עד פירותיו:
    “כי האדם עץ השדה" (דברים, כ', י"ט)
    “כימי העץ ימי עמי" (ישעיהו, ס"ה, כ"ב)
    “כעץ שתול על פלגי מים" (ירמיהו,י"ז,ח')

    נטיעת העץ לשנים, שורשיו האיתנים, גזעו היציב, צמיחתו, הנבת הפירות ושאיפת הענפים למרחבים דומים לתהליכי הצמיחה שלנו - בני אדם. הקבלה המתבטאת במעגל המשפחתי הקרוב ובאלה הרחבים יותר של החברה והקהילה. מעשה בישיש שנטע עץ. עבר לידו בחור צעיר ושאלו: “מה אתה נוטע?" השיבו הזקן: “עץ חרוב". “כסיל זקן" לעג הצעיר, “האינך יודע, שנדרשות שבעים שנה עד שייתן עץ החרוב פרי?!" “אל דאגה!" ענה הישיש בנחת, “כשם שאחרים נטעו בעבורי, כך נוטע אני לדורות הבאים." בנטיעה חשוב להעניק בסיס הולם וקרקע פוריה לדורות הבאים, לצפות קדימה ותמיד לשאוף ליותר - לתת לענפים מרחב ולא לקצצם.

    אפקט הצמיחה מורגש היטב בעירינו רמת גן. העומד בראשה, מר ישראל זינגר, וצוות מסייעיו דואגים כל העת להשקיע ולטעת, כדי שיהנו תושביה מהפירות המוצלחים. בין שלל פעילויותיו יארח בעז"ה ראש העיר את כל גבאי בתי הכנסת בעיר על מנת ללמוד מקרוב על צרכיהם ולהועיל בהתאם. (הזמנות אישיות תשלחנה.)

    ט"ו בשבט הוא גם תאריך יום הולדתה של כנסת ישראל (14/2/1949 תש"ט). ד"ר זרח ורהפטיג, ממנהיגי המפד"ל אז ושר בכמה ממשלות, היה מהחותמים על מגילת העצמאות וניסה להחדיר מאפיינים דתיים לכנסת החדשה. ביניהם 120 חכ"ים כנגד 120 אנשי כנסת הגדולה. מתוקף הימים יוקדש העלון בעיקרו לעניינים הקשורים לט"ו בשבט, ותשולב בו אווירה חב"דית עקב יום ההילולא של רבם המהריי"ץ שניאורסון זצוק"ל, שיחול בי' בשבט.

    ולסיום: חידוש מרענן לקוראי העלון - למעוניינים לקבל את העלון במייל מיום שני לפני השבת בה הוא מתפרסם - אנא, העבירו את כתובת המייל שלכם למייל המערכת:[email protected] ונשגר לכם בשמחה.

    איחוליי לצמיחה מתמדת, לשגשוג ולקצירת פירות ברוכים!
  • עשה לך רב | שו"ת אקטואלי בענייני הלכה / הרב צבי שינפלד

    א. ט"ו בשבט הוא "ראש השנה לאילנות". משמעות העניין, שהאילן מתחיל שנה חדשה לגבי הלכות שונות כמו בדיני ערלה ובדיני תרומות ומעשרות, התלויות ביום זה. לא כטעות הנפוצה לפיה בט"ו בשבט - ראש השנה לאילנות ה' דן את האילנות. שהרי האילנות נידונים בחג השבועות, כמבואר בגמרא (ר"ה, ט"ז, א').

    ב. ומדוע דווקא יום ט"ו בשבט נבחר להיות "ראש השנה לאילנות"? משום שאז כבר ירדו רוב גשמי השנה, והשרף (הנוזל הגורם לגידול הפירות) עלה באלינות (ר"ה, י"ב, א', וברש"י שם).

    ג. יום ט"ו בשבט הוא יום שמחה, ולכן אסור להתענות ביום זה, ואין אומרים בו וידוי ונפילת אפיים.

    ד. בליל ט"ו בשבט מנהג ברוב תפוצות ישראל לעטר את השולחן בכל פירות האילן, במיוחד בפירות שבעת המינים, שנשתבחה בהם ארץ ישראל (ענבים, תאנים, רימונים, זיתים ותמרים) ולברך על פירות אלו.

    ה. אם בנוסף לפירות יש לפניו מאכל שברכתו "בורא מיני מזונות", יקדים את ברכת "מזונות" לברכת הפירות.

    ו. בברכת "בורא פרי העץ" יש להקדים ולברך על פרי משבעת המינים לפני שאר הפירות. אך אם לפניו פרי, שאינו משבעת המינים והוא פרי חדש, שיש לברך עליו שהחיינו, יקדים פרי זה לפרי משבעת המינים (חזו"ע, ט"ו בשבט, עמוד רע"ה בהערה).

    ז. אם לפניו כמה פירות משבעת המינים, יש להקדים ולברך על הפרי הקרוב ביותר למילה "ארץ" בפסוק: "ארץ חיטה ושעורה..." . לפיכך יברך לפי הסדר הבא: זיתים, תמרים, ענבים, תאנים, רימונים.

    ח. יש להיזהר מאד לבדוק בקפידה את הפירות המיובשים, הנאכלים בליל ט"ו בשבט, ולהיזהר מתולעים. בפירות אלו רוחשות תולעים רבות מאד, ואכילת תולעים איסור חמור היא. האוכל תולעת, איסורו שווה לאיסור האוכל 5 חתיכות בשר חזיר!! ה' יצילנו שלא ניכשל באכילת איסור.

    ט. יש נוהגים לקרוא לפני כל אכילת פרי ופרי פסוקים ומאמרי חז"ל השייכים לאותו הפרי. וכבר נתקן ספר מיוחד ללימוד זה בשם "פרי עץ הדר".

    י. השנה חל ליל ט"ו בשבט בליל שבת. במקרה כזה הטוב ביותר, שינהג כך:
    1. יקדש, יטול ידיו, יאכל פת וסעודת שבת ויברך ברכת המזון.
    2. לאחר ברה"מ יסדר לפניו: מזונות, יין, זית, תמר, ענבים, צימוקים, תאנים ורימונים. בברכתו על הזית יכוון לפטור את כל פירות העץ, שיאכל. אח"כ יאכל פרי אדמה ויכוון לפטור כל פרי אדמה, שיאכל. וטוב שלפני ברכת "בורא פרי האדמה" יברך ברכה אחרונה "מעין שלוש" על פירות שבעת המינים.
  • מהנעשה והנשמע ברמת-גן

    יום כיף בספארי ברמת-גן - אירועים שהיו: אירוע אחר מסוגו, אירוע מרגש, שיועד לילדים עם בעיות רפואיות ולבני משפחותיהם. האירוע התקיים בסאפארי רמת גן ביוזמת "הקו המאחד" והתגייסותה הנדיבה של עיריית רמת-גן. חמש שעות אושר וחיוך הוענקו ל-500 הילדים. במהלכן התענגו הילדים על שלל מופעים: יובל המבולבל, הענק הירוק, עדי ביטי, אייל אלטאוויל, מני ממטרה, יעלי בממלכת הצלילים ועוד. תודה ענקית לזוג הנפלא- ישראל וחיה שינפלד, שעומדים מאחורי עמותת "הקו המאחד", המסייעת למאות ילדים חולים! תודות רבות גם לרב ישראל מאיר לאו, נשיא העמותה, לראש העיר, מר ישראל זינגר, שתמך באירוע וסייע להצלחתו ולצוות הסאפארי המקסים: המנכ"ל, הדוברת, אנשי השיווק והווטרינר בראשי. ירבו כמותכם, ולא נדע עוד צער!

    לכבוד ט"ו בשבט: האדמו"ר מראחוב, אשר משכנו בעירנו (רחוב ברקאי 20 ר"ג), בעריכת "טיש פירות" בט"ו בשבט אשתקד.
    התמונה מתוך אתר "חדרי חרדים"

    הציבור הרמת גני ומכריהם מוזמנים ליהנות ולהתבשם מאירועי תרבות בניחוח יהודי, כפי שמתפרסמים בלוחות המודעות. בין האירועים:

    במת הספר היהודי - שתוקדש הפעם לספר "אבות דור", ספרו של הרב לאו, רבה הראשי של ת"א. באירוע ישתתפו בנוסף לרב לאו הרב יעקב אריאל, רב העיר ר"ג ואישי חינוך ותרבות. הוא יתקיים ביום ראשון, ב' בשבט, 29.1.17 באולם אשכול פיס אולפנת הרא"ה.

    חידון התנ"ך העירוני שלב הגמר מיזם משותף של המחלקה למורשת ישראל עם אונ' בר אילן. החידון יערך ביום חמישי, י"ג בשבט, 9.2.17. גם הוא באולם אשכול פיס. ראש העיר, מר ישראל זינגר, יכבד את האירוע בנוכחותו. קטעי מוזיקה יעשירו את הערב. בואו לחדד ידיעותיכם בתנ"ך! (כניסה חופשית)

    ולשוחרי המוזיקה- גם זה מגיע: קונצרט הצדעה למלחין החסידי, בן ציון שנקר. ערב מוזיקאלי עשיר בחזנים, בזמרים ובנגנים, שיתקיים ביום שלישי, כ"ה בשבט, 21.2.17, בתיאטרון "היהלום". כרטיסים ניתן לרכוש לפי המפורט במודעות.

    ארועים נוספים שיתקיימו בעז"ה ע"י המחלקה לתרבות תורנית: מופע מיוחד מאת יהודה ברקן, בו ישולבו סיפורים על רבי נחמן מברסלב עם קטעים מחגיגה בסנוקר. סיור לכבוד ט"ו בשבט בליווי מדריך, הצגות לנשים ולילדים, תחרות לחיבור התורני נושאת פרסים (שנה שלישית) ואחרים.

    פרטים במחלקה ובלוחות המודעות. כדאי מאד להתעדכן.
  • תושב אחד בחודש  | הרבי וחותנו

    בי' בשבט יצוין אחד מימיהם הנעלים של חסידות חב"ד. שנתן אותותיו לשנים. בשיחה מעניינת עם נציג בית חב"ד בעיר, הרב שניאור זלמן כהן, התעשרנו בידע רב על אודות הארועים ההסטוריים ביום זה, והתפעמנו מרמת דרגתם הנאצלת של מחוללי הארועים. התכבדנו לחשוף לפניכם טפח מחסידות זו:

    שני מאורעות אירעו ביום העשירי לחודש שבט, הקשורים בקשר הדוק זה בזה. הראשון- פטירת רבי יוסף יצחק שניאורסאהן, האדמו"ר השישי לחסידות חב"ד, בשנת תש"י. והשני- ביום זה, שנה לאחר מכן, קיבל רבי מנחם מענדל שניאורסאהן את הנהגת חסידות חב"ד.רבי יוסף יצחק שניאורסאהן נולד לאביו, רבי שלום דובער, בעיירה הקטנה לובאוויטש שבבלרוס. תקופה קצרה לפני פטירת אביו התחוללה המהפכה הבולשביקית, ולאחריה עלו הקומוניסטים לשלטון. הם הכריזו מלחמה חסרת פשרות נגד שמירת המצוות והחיים היהודיים. רבי יוסף יצחק ייסד רשת יהודית מחתרתית, ששלחה מאות בחורי ישיבה ואברכים לרחבי ברית המועצות להפיץ תורה, לעודד קיום מצוות ולבנות מקוואות טהרה ומוסדות דת בסתר. פעילות זו עלתה לו במאסרו בשנת תרפ"ז ונגזר עליו דין מוות. בעקבות לחץ בינלאומי בוטל העונש.

    מלחמת העולם השנייה תפסה אותו בוורשה שבפולין. לאחר מאמצי חילוץ אדירים הצליח לצאת מאירופה הבוערת ולהגיע לארצות הברית. שם הכריז, כי אמריקה אינה שונה מהעולם הישן, ומיהר לייסד רשת של ישיבות ותלמודי תורה לבנים ולבנות ברחבי ארצות הברית.

    בי' בשבט תש"י הסתלק לבית עולמו בבוקרו של יום השבת. החסידים הכואבים שמו עיניהם על רבי מנחם מענדל, חתנו של רבי יוסף יצחק, שימלא את מקומו של חותנו. כבר קודם לכן התפרסם רבי מנחם מענדל בתור למדן מופלג ובקיא בתורת הנגלה ובחסידות. מלבד בקיאותו הרבה במכמני התורה הירבה בפעולות למען עם ישראל. הוא מונה על ידי חותנו לנהל את המוסדות המרכזיים: “מרכז לענייני חינוך"- הזרוע החינוכית של חב"ד ליובאוויטש, “מחנה ישראל"- הזרוע החברתית ו"קה"ת"- הוצאת הספרים של התנועה.

    במשך שנה רצופה סירב הרבי לקבל את עול ההנהגה. רק שנה לאחר מכן, בי' בשבט שנת תשי"א, אמר הרבי ‘מאמר חסידות' ובכך, כמסורת החבדי"ת, קיבל על עצמו באופן רשמי את הנהגת חסידות חב"ד. שאלות רבות, שנשלחו אל הרבי, דנו בהתחדשויות הטכנולוגיות כמו: כיצד מתיישבים דברי התורה עם תגליות המדע? ומה עמדת היהדות על הגילויים הטכנולוגיים החדשים?. הרבי שלח את חייליו להילחם נגד הנגף המודרני המבקש להכחיד את העם היהודי- ההתבוללות.

    האתגרים שעמדו בפני הרבי ובפני חותנו היו שונים לחלוטין. אך הרבי בענוותנותו הגדיר עצמו ממשיך דרכו של חותנו. כאשר היה מדבר על הצלחת הפעולות להפצת היהדות ברחבי העולם, היה מייחסה לחמיו, רבי יוסף יצחק. י' בשבט, יום פטירתו של האדמו"ר הקודם והיום בו קיבל הרבי על עצמו את עול הנשיאות, הוא היום בו זוהרת אישיותם של שני גדולי עולם אלו.

  • סיפורי חסידים / מפי השמועה | רימון מארץ ישראל

    על שפת ים הכנרת, לא הרחק מטבריה, התגורר בבקתה קטנה יהודי בשם ניסים כנורי. ניסים זה היה עני מרוד. לא היו לו שדות או כרמים כי אם עץ רימון בודד, שעמד ליד הבקתה הקטנה. במשך השנה כולה היה יושב ולומד בצל ענפי העץ הרחבים. כשהבשילו הפירות גאתה שמחת ניסים ומשפחתו. הם היו אוכלים מן הפירות ומתפרנסים ממכירת רימונים. מובן מאליו כי פרנסתו לא הייתה בשפע רב.

    בתחילת חודש אב היה כבר העץ מלא בפירות עסיסיים. ניסים ומשפחתו היו ממתינים בסבלנות עד לאחר צום תשעה באב. אז היו יוצאים אל העץ, קוטפים מפירותיו המתוקים, מברכים שהחיינו בשבת "נחמו" ומודים לבורא העולם על הפירות. את הרימון הטוב ביותר שמר ניסים לט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות. שם טוב יצא לרימוניו של ניסים בכל הסביבה, יהודים כערבים נהרו לחצרו כדי לרכוש מתוצרתו.

    גם בילדיו הרבים יכול היה להשתבח. הם גדלו והתפתחו יפה כמו הרימונים. אך בהגיע בתו לפרקה ניתקל בבעיה: כנהוג באותם הימים, היה על ההורים להעניק נדוניה מכובדת לחתן הטרי. ומנין לו, לעני המרוד, כסף לנדוניה? ואם לא די בכך, תקופת שלושת השבועות הלכה וקרבה, והעץ עמד ריק, ללא פירות, וענפיו שמוטים, כאילו התבייש בריקנותו החריגה לתקופה זו. תשעה באב חלף. ניסים המסכן עמד ליד העץ, חיפש אולי ימצא בכל זאת רימון או שניים. "אברהמ'לה!" קרא לבנו הקטן, "בוא, טפס על העץ, אולי תגלה בין העלים רימון מסתתר!"

    אברהמ'לה מיהר לטפס על העץ כשהוא מסיט ענפים ועלים. לפתע בקעה מפיו קריאה: "אבא, מצאתי רימון! ועוד אחד, ועוד אחד!" הוא ירד מהעץ ובידיו 'שלל' רב: שלושה רימונים עסיסיים ויפים. "תודה לא-ל!" אמר ניסים, "מעולם לא ראיתי רימונים יפים כאלו."
    בעבור זמן קצר החלו הנשים מידפקות על דלתו של ניסים, כדי לרכוש רימונים כרגיל. אך ניסים נאלץ להשיב פניהן ריקם: "נותרו לי שני רימונים", הסביר - "על אחד נברך בראש השנה ונבקש, שירבו זכויותינו כרימון, ואת השני נאכל בט"ו בשבט. אני מצטער, בואנה בשנה הבאה!" אמר. והן איחלו לו יבול טוב יותר בשנה החדשה.

    שבת "נחמו" חלפה בשמחה על משפחת כנורי. ראש השנה חלף אף הוא, אך לאחר מכן החלה אשתו לדאוג: מה יהיה על בתם שהגיעה לפרקה? היא החלה להפציר בבעלה, שיצא לחו"ל כדי לעורר את רחמי היהודים ולקבץ שם נדבות. לאחר הפצרות רבות נעתר ניסים לבקשתה. הוא עבר דרך עיירות וכפרים, ובליל ט"ו בשבט הגיע לעיר קושטא הגדולה. כהרגלו עשה דרכו לבית - המדרש המקומי, שם תיכנן ללון ולאכול ממעט המזון שהיה ברשותו. מיד כשנכנס הבחין ביהודים, שהיו מודאגים מאד ושוחחו ביניהם. "מה קורה כאן?" שאל וקיבל את התשובה הבאה:

    המשך בעז"ה בגיליון הבא-גיליון מספר 5 חודש אדר - פורים
  • פרפראות לשולחן שבת קודש / מדרשי חז"ל

    ט"ו בשבט

    האילנות ועם ישראל
    "כי האדם עץ השדה": העץ עומד ערום, חשוף וקפוא בחורף. עליו נשרו בשלכת, חיצי הכפור פגעו בו למכביר, סופות עזות טלטלו אותו ואיימו לעוקרו. כשמביטים בו, נדמה שאין לו סיכוי ללבלב ולפרוח. ובכל זאת, בעיצומו של החורף, אנו שמחים בו וחוגגים לכבודו, מתוך אמונה שילבש עלים ופירות לתפארת. כך ישראל, הנתונים בצרות הגלות ומצבם הרוחני נראה כמעט על סף התמוטטות. אך דווקא בתוך סבל זה נרקם אור הגאולה, אורו של משיח (האדמו"ר מצ'ורטקוב).

    העץ והאדם
    בתורה נאמר (דברים כ',י"ט): "כי האדם עץ השדה". כשם שהעץ מחובר תמיד למקורו, לכוח המצמיח שבאדמה, כך בעל עסק, העוסק לפרנסתו, צריך להיות קשור תמיד למקור חיותו - אלה השנים שבילה באוהלה של תורה, קודם שיצא לעסוק בענייני העולם (ליקוטי שיחות).

    עץ ותלמיד חכם
    אמר רבי יוחנן: "מהו שנאמר 'כי האדם עץ השדה', וכי אדם עץ שדה הוא? אלא משום שנאמר 'כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות', ונאמר 'אותו תשחית וכרת'. כיצד? אם תלמיד חכם הגון הוא – 'ממנו תאכל ואותו לא תכרות', ואם לאו – 'אותו תשחית וכרת' (תענית ז', א').

    העץ שבאדם
    גם באדם עצמו יש את ארבע דרגות הבריאה: דומם, צומח, חי ומדבר. ה'צומח' שבאדם הן המידות, הרגשות. שאלת הגמרא היא, וכי חשיבות האדם היא במידותיו, והלוא גדולת האדם היא, לכאורה, בשכלו? ומשיבה הגמרא, כי אמנם מעלת האדם היא השכל- "תלמיד חכם", אולם השכל שלם, רק כאשר הוא משפיע על המידות שבלב ועל המעשים, ואז הוא "תלמיד הגון" (ליקוטי שיח).

    ט"ו בשבט בארץ ישראל
    פעם בסעודת ט"ו בשבט ביקש רבי מנחם מנדל מקוצק מתלמידו רבי יצחק מאיר (בעל 'חידושי הרי"ם') לומר דברים מענייני היום. פתח רבי יצחק מאיר בפלפול בסוגיית ראש השנה לאילן, שאל ותירץ, הקשה ופירש. אמר לו רבי מנחם מנדל: "לו היינו בארץ ישראל, די היה לנו לצאת לשדות ולהתבונן באילנות כדי להבין מהו ראש השנה לאילן כפשוטו, ולא בדרך הפלפול. שם, בארץ ישראל, אין ראש השנה לאילן אומר 'דרשוני' אלא 'עשוני' (ילקוט החכמה).

    לא אילן סרק
    רבי שניאור זלמן מלאדי אמר לאחד האברכים, שהיה למדן מופלג: "כי האדם עץ השדה" - אילן ,שאינו עושה פירות, הוא אילן סרק. כך יכול אדם להיות בקי בכל התלמוד והפוסקים ולהיות, חס ושלום, אילן סרק. מה התועלת בתורתך ובעבודתך, אם לא הדלקת אור ביהודי שני? (ליקוטי דיבורים).

    רמז לאתרוג
    במשנה (ראש השנה ב',א') נאמר "ראש השנה לאילן" בלשון יחיד. רמזו בכך לאילן מיוחד- האתרוג. לפיכך הקפידו בקהילות רבות להתפלל בחמישה עשר בשבט, שיזכו לאתרוג נאה, עליו יברכו בחג הסוכות הבא.


    רמת-גן עירי עלון תורני חודשי לתושבי רמת-גן והסביבה. יו"ל על ידי הרב צבי שינפלד, יועץ ראש העיר לענייני דת ומסורת. מייל לתגובות והצעות: [email protected]