רמת-גן עירי - לעלון 26 המלא >>
- דבר העירייה
תושבים יקרים,
חודש מלא עבר עלינו, חודש חגי תשרי. יש משהו מיוחד בחודש זה. מימים נוראים אנו עוברים לימי שמחה ושוב להושענא רבה ליל ה'פתקא טבא' ושוב לשמחה הגדולה של שמחת תורה.
שמחנו בצוות העירייה לעמוד לרשות התושבים בעריכת עשרות אירועי תרבות ופנאי לטובת התושבים בימים חול המועד ואף בעריכת סעודות חג שכונתיות לטובת אלו המעדיפים לסב לשולחן החג עם ידידיהם מהשכונה ומהעיר.
אקורד הסיום היה בהקפות השניות במוצאי שמחת תורה, כאשר בכיכר רמב"ם, לצד בית הכנסת הגדול, חגגו את ההקפות השניות המסורתיות ביחד עם רבים מתושבי העיר. ראש העיר אף זכה בכבוד לשאת את אחד מספרי התורה ולעבור בין התושבים החוגגים. במהלך האירוע, האהבה של תושבי רמת-גן, היא זו שעושה את העיר שלנו לכל-כך מיוחדת, ואיתה תמיד נעים להתחיל במחזור חדש, כפי שציינו בשמחת תורה.
לפנינו השנה חורף ארוך בשל העובדה כי השנה היא שנה מעוברת. חודשים אלו, מתאפיינים בלמידה והתפתחות במשך שישה חודשים רצופים כאשר בניהם כמעט ואין חגים וימים בהם לוקחים חופש. בימים אלו, תחילת החורף, ראוי להדגיש את חשיבות השמירה על הבריאות בשל מזג האוויר הקר.
בברכת חורף בריא,
עיריית רמת-גן
- דבר העורך| הרב צבי שינפלד, יועץ ראש העיר לענייני דת ומסורת
חווינו חוויות מרוממות, הרגשנו התעלות חסרת פשרות, היינו בטוחים שההתעלות תשפיע על המשך חיינו, אך לא. ההתעלות נגוזה ונעלמה. תחושה כזו מקננת בקרב יהודים רבים וטובים בסיומו של חודש החגים. בזה אחר זה חלפו עברו עלינו סדרה צפופה של חגים וימים מיוחדים – ראש-השנה, עשרת ימי תשובה, יום הכיפורים, חג הסוכות ואחרון חביב – שמחת תורה. ימים מלאים בפעילות ועשייה של קדושה, שעושות טוב לנשמה.
בזמן אמת, בעיצומם של החגים, אנחנו יכולים להיות בטוחים כי חל בנו שינוי, לפחות קטן לטובה. אך הימים הנוקפים לאחר החגים, מחזירים אותנו אל השגרה ואנחנו מתקשים לזהות את ההתקדשות, את השינוי אפילו המזערי שקודם לכן הרגשנו.
זו אחת הסיבות שהחודש הבא לאחר תשרי מכונה 'מר-חשוון'. לעומת תשרי הרווי בימים עם חוויות 'מתוקות' ונעימות, אין בחשוון אף יום אחד 'מתוק'. מתחילתו ועד סופו זהו חודש אפור, 'מר'. אולם תורת החסידות מלמדת כי למעשה מדובר בהחלטה שלנו. אנחנו אלה שמחליטים האם האפרוריות של חשוון מרירה או לא, משום שבידינו 'להמתיק' אותה. בידינו, להפגיש את החוויות המרוממות של חודש תשרי עם ההנהגה היומיומית הפשוטה של משך השנה, שכאמור, בולטת בחודש חשוון.
בברכת חורף בריא,
צבי שינפלד
ברכת המערכת:
חודש שבתחילתו מתחילים לבקש על הגשמים "ותן טל ומטר לברכה" חודש שהשפע הן הגשמי והן הרוחני משפיע הלאה. שנזכה לשפע של ברכה הצלחה נחת ושמחה.
- דבר הפרשה
פ ר ש ת "ל ך – ל ך"
להכניסו בבריתו של אברהם אבינו
תחילת הפרשה עוסקת בניתוקו של אברהם אבינו מארצו, ממולדתו ומבית אביו. ואילו סיומה של הפרשה עוסקת בבריתו של אברהם אבינו ובצעדי כניסתו למסגרת העם היהודי, ע"י קיום המצווה שכל יהודי מתחיל בה את צעדיו הראשונים כבן לעם היהודי. מן הראוי היה להתחיל את הפרשה ב"מצווה הראשונה" שכל יהודי לכאורה מתחיל בה את חייו, ולא לסיים בה את הפרשה... אלא שעיון מעמיק בפרשה מלמדנו, כי סיומה של פרשת "לך-לך" מתקשרת בצורה מעניינת עם תחילתה של הפרשה. כיצד?
הנביא ירמיהו, המוכיח את עמו החוטא, מגדיר את ההבדל בין היהודי לנכרי: "כי כל הגויים ערלים (ערלי בשר) וכל בית ישראל ערלי לב" (פרק ט', כ"ה). הוי אומר : האבחון במעמדו של הערל, מתאפיין בשני מישורים:
במישור הגופני: "וימל את בשר ערלתם בעצם היום הזה"(י"ז, כב). ובמישור הרוחני: "ומלתם את ערלת לבבכם" (דברים י' ט"ז).
הכנסתו של יהודי "בבריתו של אברהם אבינו" יש לה איפא משמעות כפולה: הסרת ערלת הגוף והסרת ערלת הנפש, ואחד קשור בשני. וכך כותב בעל "כלי-יקר" בספרו "עוללות אפרים" (מאמר שצ"ב): "מילה חיצונית היא סיבה למילה פנימית מערלת לב, כשימול ערלת לבבו אז יהיו חדרי לבו פתוחים להבין ולהשכיל".
גם רבי עקיבא איגר מתייחס לעניין זה בתשובותיו (תשובה מ"ב) ומביא שם את דברי בעל "הלבוש", השואל: למה יברך האב "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו" הרי המוהל הוא שלוחו של האב ושלוחו של אדם כמותו, וכיוון שהמוהל מברך "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על המילה", מה צורך לו לאב לברך "להכניסו", הרי המילה היא בריתו של אברהם אבינו? אלא – משיב ה"לבוש" - דברכת "להכניסו" אינה על המילה, אלא שהאב משבח ומברך לה' שמיום ההוא והלאה מוטל עליו לחנכו למצוות וללמדו תורה וכו', היינו "ממצוות מילה נגרר החיוב לחנכו ללמוד תורה, שיזכה למול גם את ערלת לבבו להשכיל בתורה ובמצוות". במלים אחרות: ברכת המוהל "על המילה" היא ברכת המצוות, וברכת האב "להכניסו בבריתו של א"א", היא ברכת השבח.
"ועל בריתך שחתמת בבשרנו ועל תורתך שלימדתנו"
הגאון רבי עקיבא איגר מבסס את הרעיון האמור על יסוד הגמרא במסכת נדרים דף ל"ב, הדורשת מאותו פסוק עצמו שתי דרשות שונות ומקבילות זו לזו. הפסוק הוא : "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיהו ל"ג). וכך נדרש שם בגמרא: א. "גדולה מילה, שאלמלא מילה לא נתקיימו שמים וארץ". רבי אליעזר אומר: גדולה תורה, שאלמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ".
מכאן אנו למדים שמילה ותורה קשורים זה בזה. אשר על כן, לאחר ברכת האב בברית, מברכים כולם את הילד: "כשם שנכנס לברית, כן יכנס לתורה לחופה וכו'", כי זוהי המשמעות האמתית והמלאה של ברית אברהם אבינו. היינו, עפ"י היסוד שנקבע ע"י אברהם אבינו: "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט".
ומכאן אני חוזר אל ראשית הפרשה: התהליך הנורמלי אצל ילד קטן, מתחיל בכך שמתחילים בו קודם ב"ברית המילה", ואח"כ מחנכים אותו ליהדות. אולם אצל אברהם אבינו, בשל גילו המופלג, הפכה התורה את הסדר: קודם הניתוק מעולם הנכר, מארצו, ממולדתו ומבית אביו, היינו הסרת ערלת הלב, ורק אח"כ הסרת ערלת הבשר, כפי שמתואר בסוף פרשתנו...
שתי דרכים ליהדות, שני מסלולים: זו המפורטת בתחילת הפרשה, וזו שבסופה. ואולי לכך נקראת הפרשה הזו בלשון כפולה: לך – לך, שתי הליכות, שתי דרכים, שאחת משלימה את חברתה.
על "שתי הדרכים" נוכל לומר: "ברוך אתה בבואך" – ליהדות, ו"ברוך אתה בצאתך" - מן הנכריות. ועל כך אפשר לומר: "שמחים בצאתם וששים בבואם", ואמרו חז"ל :"ששון"- זה מילה, שנאמר "שש אנכי על אמרתך" (מגילה ט"ז). א"כ "ששים בבואם" ליהדות, ע"י ברית המילה.
בעודי עוסק "בשני הדרכים" של אברהם אבינו, של היהודי הראשון, של המחנך הראשון, אני נזכר בדברי רבן יוחנן בן זכאי, המחנך הגדול של דורו, שאמר לתלמידיו לפני מותו: "...ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים" (ברכות כ"ח). אני רבן יוחנן בן זכאי, המחנך הגדול שבחר בדרך החינוכית של "יבנה וחכמיה", גם אני , כאברהם אבינו, המחנך העברי הראשון, שעמד מול הבחירה של שני דרכים: 1) "לך לך מארצך", (התנתקות מן הערלות, מעולם הנכר). 2) ו"לך לך אל ארץ המוריה" (בראשית כ"ח, ב') – מקום שבו נשפך דמו של הנער יצחק - בדמייך חיי...
בברכת שבת שלום
- עשה לך רב
הדלקת נרות שבת
ש. מה המקור להדלקת נרות שבת?
ת. מצווה מדברי חכמים להדליק נר לכבוד שבת, משלושה טעמים:
א) לכבוד שבת, שאין סעודה חשובה בלא אור.
ב) לעונג שבת, שכל שאינו רואה את מאכליו אינו מתענג בהם.
ג) משום שלום בית, שכל שאינו רואה את רהיטיו וחפציו נכשל בהם, ונעשה רוגז וכועס.
ש. מה העניין להאיר את שולחן שבת דווקא?
ת. חכמים אמרו: חשוב ביותר להאיר את שולחן שבת קודש. כך אמרו חכמינו, שמי שאין לו כסף לקנות נר שבת למאור, יחזר על הפתחים לבקש צדקה כדי לקנות נר (שו"ע רסג, ב).
ש. מי שיש מעט כסף. מה סדר החשיבות: יין, חלות, בשר, דגים. או נר להאיר את השולחן.
ת. מי שיש מעט כסף, יקדים תחילה לקנות לחם, כדי שלא יצום בשבת. ולאחר שקנה לחם נשאר לו ביד מעות, יקנה נר למאור. ורק לאחר מכן יין לקידוש. היות ובשעת הדחק יכולים לקדש על הלחם.
ש. במה עדיף להדר יותר, על הנר או על היין?
ת. מוטב להדר על הנר שידליק לכבוד שבת ויענג את שולחן שבת. מאשר יהדר על היין (שבת כג' בף שו"ע רסג, א-ב) בנרות שבת יש ביטוי עמוק למהותה של השבת. נרות שבת סגולה בדוקה לשלום בית.
ש. מה המקור לתפילה לאחר הדלקת נרות?
ת. חז"ל אמרו: (שבת כג, ב) שהמהדר בהדלקת נרות שבת, זוכה שיהיו בניו תלמידי חכמים, יזכה לבן שיוסיף אור בעולם על ידי תורתו. לכן נשים רבות נוהגות להתפלל אחר הדלקת נרות על בניהם שיהיו תלמידי חכמים. חז"ל אמרו: "השבת – נרותיה הן כבודה. אם שמרתם נרות של שבת, אני מראה לכם נרות ציון..." (ילקוט שמעוני וכו').
ש. היכן מקום הדלקת הנרות?
ת. עיקר המצווה להדליק נרות במקום הסעודה. מפני של ידי קיום הסעודה לאורם, מכבדים ומענגים את השבת.
ש. עד כמה זמן צריכים הנרות לדלוק?
ת. הנרות צריכים להאיר עד סיום הסעודה. יש שנוהגים שיישאר האור עד שהולכים לישון.
ש. מי חייב במצוות הדלקת נרות?
ת. מצוות הדלקת נרות שייכת לכלל ישראל, גברים ונשים, נשואים ורווקים, שהכל חייבים לכבד ולענג את השבת.
ש. מדוע מקפידים דווקא שהאישה תדליק את נרות שבת?
ת. האישה קודמת במצווה זו, מפני שהיא בעלת הבית והיא האחראית על ניהולו, לפיכך לה הזכות לקיים את המצווה שנועדה ל'שלום בית', ובהדלקה יוצאים כל בני ביתה.
ש. האישה לא בבית מכל סיבה שהיא, מי מדליק במקומה?
ת. הבעל נשאר בבית חובה עליו להדליק בברכה. ואפילו אם יש לו בת גדולה, עליו המצווה להדליק את הנרות, מפני שהוא בעל הבית.
- פרפראות לשולחן שבת קודש | מדרשי חז"ל
"אל נא תהי מריבה ביני ובינך..."
"ויהי ריב בין רועי מקנה אברהם ובין רועי מקנה לוט" (פרק י"ג, ז'). לפי רש"י הגורמים למריבה היו אנשי לוט "שהיו רשעים ומרעים בהמתם בשדות אחרים". מבקש אברהם מלוט: "אל נא תהי מריבה ביני ובינך..." !
ידועה אמרת חכמים, המציינים את ההבדל בין ריב שהוא לשון זכר ובין מריבה שהיא בלשון נקבה. הזכר אינו מוליד. דהיינו: ריב זה תופעה חד פעמית, אך הנקבה מולידה, היינו: מריבה היא תופעה מתמשכת.
אומר אברהם: "כל עוד קיים ריב אחד בינינו, הרי נוכל לעמוד בזה. אך, אל נא תהי מריבה ביני וביניך..."
עוד הבדל בין ריב ומריבה הם האותיות: מה' = (45). כלומר, אברהם מרמז ללוט, כי מי שגורם לריב שיתפתח למריבה זהו: לוט = 45.
ישנה אמירה נאה מהרב שאול אלתר, ראש ישיבת "שפת-אמת", שציטט את הגמרא במסכת חולין פ"ט, (וגם בילקוט שמעוני איוב כ"ו): "אמר ר' אלעזר, אין העולם מתקיים אלא בזכות מי שבולם עצמו בשעת מריבה, שנאמר: "תולה ארץ על בלימה".
כאמור לעיל, ההבדל בין ריב למריבה הוא = מה' . זהו מה שאומר הכתוב על מי שבולם עצמו בשעת מריבה, נאמר עליו בפסוק "תולה ארץ על בלימה, מה', בלי שיתפתח למריבה.
***
"ויהי ריב בין רועי מקנה אברהם ובין רועי מקנה לוט" (גי', ז').
פירש רש"י: לפי שהיו רועי לוט רשעים ומרעים בהמתם בשדות אחרים, והיו רועי אברהם מוכיחים אותם על הגזל".
זהירות רבה נזהר רבי ישראל מאיר הכהן בעל ה"חפץ חיים" מחשש גזל. נהוג היה בעיירה ראדין – מקום מגוריו של ה"חפץ חיים" – בימות הגשמים, בזמן שכל שבילי העיירה מכוסים בבוץ, היו מניחים קרשים כדי להלך עליהם. לפיכך היה ה"חפץ חיים" נזהר מאוד שלא לדרוך על קרשים אלו באומרו: 'אולי כאשר הניחו את הקרש לא נטלו רשות מבעליהם, והרי זה גזל...'
***
"ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם" (טו', יג')
פסוק זה מספר על השעבוד של בני ישראל במצרים. ואמרו חכמים, כי בפסוק זה רמוזים ששת התעניות הקבועות בשנה:
ידוע – רמז לצום י' בטבת.
תדע – רמז לתענית אסתר ולתשעה באב.
כי – רמז ליום הכיפורים שחל בי' בתשרי.
גר – רמז לצום גדליה שחל בג' בתשרי.
יהיה זרעך – רמז לי"ז בתמוז.
***
"ואברכה מברכיך ומקללך אאר" (י"ב, ג')
מדוע נשתנה הסדר ולא נאמר "ואאר מקללך", כפי שנאמר "ואברכך מברכיך"? אלא הקב"ה מבטיח לברך את המברכים עוד בטרם ברכו, כבר בשעת מחשבתם לברך, כי מחשבתם הטובה הקב"ה מצרפה למעשה. לעומת זאת, אין הקב"ה מצרף מחשבה רעה למעשה, ולכן יאור אותם רק לאחר שיקללו. (כלי יקר)
- תושב אחד בחודש | אברהם קליר
אין מי שלא מכיר את "בית צבי" ברמת גן, כעת הכירו את האיש שעמד מאחוריו, אשר לו לא מעט זכויות בעיר כאחד מראשוני המתיישבים # הכירו את אברהם קליר
אברהם קליר נולד ברדאוץ שבבוקובינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית, בשנת 1903. הוא סיים את לימודיו בגימנסיה המקומית ולמד הנדסה כימית בטולוז שבצרפת. לאחר מכן שב לעיר צ'רנוביץ בה ניהל מפעלי צביעה. משחר נעוריו היה פעיל בתנועה הציונית והיה חבר "השומר הצעיר" בעיר מולדתו, חברות שעיצבה רבות מגישותיו לענייני עבודה וכלכלה לאורך כל חייו.
קליר עלה לארץ ישראל בשנת 1934 ומיד פנה לעסקי תעשייה וייצור. את מפעלו הראשון הקים ברמת גן בשותפות עם שמואל זקס - "ארגמן מפעלים לצביעת טקסטיל בע"מ" - שהיה מפעל חייו, בו השקיע את מרב מרצו ובו יישם את רעיונותיו. "ארגמן" נמנה עם המפעלים הפרטיים הראשונים בארץ, שהנהיגו מועצות ייצור משותפות להנהלה ולעובדים, בהתבסס על שיטת הנורמות והפרמיות.
הוא השקיע מאמץ רב ברווחת עובדיו והעניק מלגות לימודים לילדיהם. קליר נחשב לאחד הראשונים בקרב התעשיינים שמצא שפה משותפת עם ההסתדרות, למרות הביקורת שלו על ההסתדרות המחבלת בפריון העבודה ופוגעת במשק.
בשנת 1962 השבית קליר מפעל של ארגמן בבני ברק בגלל ניסיון של ועד העובדים להתערב בהסדרי העבודה במפעל. בשנת 1966 נענה לקריאת הממשלה ליישם את מדיניות פיזור האוכלוסין ולהקים מפעלים בעיירות פיתוח. קליר העתיק ליבנה את "ארגמן", שהייתה, בינתיים, לתשלובת גדולה שהעסיקה מעל ל-1,000 עובדים.
קודם לכן, ב-1953, התנדב אברהם קליר לשמש מנהל מחלקת העור והטקסטיל במשרד האספקה והקיצוב. כאיש "הדולר לשנה", מילאו בשנים הראשונות למדינה מספר תעשיינים תפקידים בכירים בממשלה, חלקם ביוזמתם וחלקם ביוזמתה של ההתאחדות.
באפריל 1962 נבחר לנשיאות הוועד הארצי של קק"ל וקרן היסוד כנציג התאחדות התעשיינים. בפברואר 1962, קיבל על עצמו להיות יו"ר הנשיאות של התאחדות בעלי התעשייה, במקומו של יהודה בר נתן, לאחר שבתחילה סירב לקבל את התפקיד. במשך שנים רבות, לפני שנתמנה לתפקיד זה וגם לאחר שסיימו, מילא קליר תפקידים מרכזיים בהתאחדות ובמשך 20 שנה כיהן ברציפות כחבר הנשיאות.
קליר היה ראש הרשימה הפרוגרסיבית בבחירות למועצת עירית רמת גן. בשנים 1947-1953 היה חבר מועצת עיריית רמת גן מטעם המפלגה הפרוגרסיבית. בשנת 1949 ביקש לקדם בנייה לעולים חדשים בעיר, דרישה שתאמה את עמדת מפלגות הפועלים ונגדה את עמדת הסיעות האזרחיות בעיר.
בשנים הבאות שימש חבר במועצת המנהלים של בנק לאומי לישראל ושל מפעלי ים המלח. כמו כן, היה חבר הדירקטוריון של הטכניון, חבר מועצת הנאמנים של האוניברסיטה העברית בירושלים, חבר הנהלת "אורט" וחבר דירקטוריונים של חברות שונות. בשנת 1972 היה חבר ועדת החקירה בראשות השופט אלפרד ויתקון בעניין "נתיבי נפט".
ביוני 1976 העניקה ההתאחדות לאברהם קליר את "פרס התעשייה". שנה לאחר מכן, ביום העצמאות 1977, הוענק לו פרס ישראל "על שירות חיים למופת בעבודה ובתעשייה". הוא היה התעשיין הראשון שזכה בתואר הזה.
במרץ 1978, הגשים קליר רעיון נוסף - הקמת קרן למימון פרויקטים חברתיים למען הקשישים ונוער טעון טיפוח. הקרן הוקמה על ידי בנק לאומי לישראל לציון שנתו ה-75. אברהם קליר הועמד בראש הקרן.
ביום העצמאות 1985 נמנה קליר עם 12 מדליקי המשואות, כמייצג דור המייסדים של התעשייה בארץ. מפעל חיים אחר של קליר היה הקמתו של "בית צבי" ברמת גן, להנצחת זכרו של בנו צבי, שנפל במלחמת העצמאות. הדרך העולה מבית צבי להר הבנים נקראת משעול נעימה ואברהם קליר.
- סיפורי חסידיים
חיים מנהל ישיבה גדולה וחשובה בירושלים. באחד הימים הוא יצא לחו"ל לארה"ב לגייס כספים להחזקת הישיבה שבניהולו. הוא ביקר אצל יהודי עשיר בברוקלין וכשסיפר לו שהוא גר בירושלים וכן הישיבה הגדולה בירושלים, אמר לו העשיר אני מבקש טובה מיוחדת ממך.
וכך הסיפור: כשהייתי בחור צעיר, שנה אחת בפורים ישבנו קבוצת חברים והתלוצצנו, אני התלבשתי דווקא על אחד התלמידים שהיה פחות מוצלח והכיתי בו בבדיחות מכל זווית אפשרית. הוא כמובן נעלב עד עמקי נשמתו, עזב את המקום ומאוחר יותר הפסיק ללמוד בישיבה. אני גם יודע שהיום מצבו הכלכלי אינו טוב. אני מצטער מאוד על מה שעשיתי ועוללתי לו מתוך קלות דעת, אני רוצה ומבקש שתיגש אליו. שמו הוא כך וכך, ותבקש בשמי את סליחתו. העניין לא כל כך פשוט. אני נשוי כעשרים שנה ואין לי עדיין ילדים. ואני מרגיש שזה קשור לפגיעה בו ולהתנהגותי הלא ראויה כלפיו".
חיים הבטיח לעזור והמארח מצדו הבטיח תרומה נדיבה לישיבה של חיים אם השליחות תצליח. מיד שהגיע לארץ חיים התקשר ל-144 וביקש את הטלפון והכתובת של האיש. כשהגיע לכתובת ראה אדם שיצא מהבניין. "האם אתה מכיר את פלוני"? שאל. "כן", הייתה התשובה. "זה אני". אפשר שנעלה לדירה שלך ונדבר כמה דקות?".
השניים ישבו בסלון הצנוע וחיים הזכיר את שמו של האיש מברוקלין. ים של גידופים וכעס רב יצאו מפי בעל הדירה. "לעולם לא אסלח לו על מה שעשה לי". כשהוא קצת נרגע, סיפר לו חיים שלחבר אין ילדים, והוא תולה הכול באותו אירוע קשה בפורים. "אם ככה אני סולח לו", אמר בעל הדירה. "לא. לא ככה סולחים", אמר חיים, הוא צלצל לחבר בברוקלין, וחיבר בין השניים, שבכו שעה ארוכה עד שהוציאו מילה מהפה.
כעבור שנה נסע חיים שוב לברוקלין והחליט שלא ללכת לבית של העשיר, כי לא שמע ממנו דבר מאז אותה שיחת טלפון קורעת – לב. כשהגיע לבית הכנסת לתפילת מנחה, בא לקראתו האיש בכבודו ובעצמו, וסיפר לו שלפני כשבועיים נולד להם בן וכמובן זכר את הבטחתו ותרם סכום נכבד לישיבה ושני החברים מברוקלין ומירושלים נעשו לחברים בלב ונפש והמשפחות מאוחדות.
- הילדים חגגו: הפארק נחנך
הילדים חגגו: הפארק נחנך
בשבוע החולף התקיים אירוע חנוכת פארק קונוביץ וקריאתו על שם חיים קונוביץ, פארק קונוביץ הינו פארק ירוק ויפיפה המותאם לבילוי לכל המשפחה. בפארק החדש קיימים שבילי אופניים, שבילי הליכה, מתחם מתקני משחק חדשים ומודרניים, מתחמי כושר ובריכות אקולוגיות. באירוע השתתפו רבים מילדי העיר שחלקם הביעו תודתם לאנשי העירייה ולעומד בראשה על ההשקעה הרבה בתרבות הפנאי לילדים בפרט ובעיר בכלל.
מובילים בבגרויות
נתוני "התמונה החינוכית" שפרסם משרד החינוך, ממחישים כי בשנת הלימודים הנסקרת (תשע"ז), רמת-גן רשמה נתונים מרשימים והוכיחה, שוב, כי היא בירת החינוך של ישראל. על פי הנתונים שפורסמו, עולה כי רמת-גן מובילה באחוזי הזכאות לבגרות בקרב הערים הגדולות, עם 91% זכאים לבגרות מקרב תלמידי העיר (כולל חינוך מיוחד), בעוד הממוצע הארצי עומד על 68.2%. מדובר בנתון מרשים במיוחד בקנה מידה ארצי, לפיו רמת-גן היא העיר הגדולה הראשונה בישראל שחצתה את סף ה-90% זכאות לבגרות. לצד היותה פורצת דרך, מערכת החינוך ברמת-גן שברה שיא נוסף ברמה העירונית ורשמה עלייה של למעלה מ-5% בהשוואה למספר הזכאים לבגרות בחמש השנים האחרונות.
עיר ירוקה
לאחר מאמצים רבים שהשקיעה עיריית רמת-גן בהטמעת חשיבות המחזור בקרב תושבי העיר, התוצאות ניכרות בהיקפי המחזור ברמת-גן. במהלך שנת 2017 נאספו כ-36,350 טון של פסולת למחזור והשבה, לעומת 19,128 טון בשנת 2016, המהווים 38.06% מסך הפסולת ברמת-גן – זינוק של 86.31% בהשוואה לשנת 2016, אז עמד הנתון על 20.43%. בנוסף, כמות הפסולת שהועברה להטמנה עומדת בשנת 2017 על 59,148 טון – ירידה חיובית של 20.6% לעומת שנת ההשוואה, וזאת על אף עלייה של 1.6% במספר התושבים.
לראשונה: גן לילדים מיוחדים
נדנדות, קרוסלות, מגלשות, אומגות וטרמפולינות מהווים סמלים מובהקים של יַלְדוּת ואותם ניתן למצוא כמעט בכל גינת שעשועים לילדים. אבל כיצד ילדים עם מוגבלויות יכולים ליהנות מאותן הנאות קטנות, בדיוק כמו כולם? בימים אלו ממש מסתיימות העבודות להקמת גן תהילה לילדים ובוגרים עם צרכים מיוחדים. גן תהילה הוקם ביוזמת קבוצת המנהיגות של המרכז למשפחה הפועל בעיר, שפנתה לעיריית רמת-גן בבקשה למצוא פתרון לפעילות הפנאי לילדים ובוגרים עם צרכים מיוחדים. ההורים הציפו את הקשיים בשימוש בגני המשחקים, הנובעים לעיתים מהקושי של הילדים לחכות בתור וכן מהקושי להתמודד עם חוסר קבלה של החברה מסביב. עיריית רמת-גן נענתה לבקשה המרגשת והקמת הגינה המבוקשת קודמה, תוך שותפות מלאה של ההורים. בקידום היוזמה לקחו חלק גם מחלקת נכויות ומחלקת גנים ונוף.
תתחדשו, הושקה המנהלת
המינהלת להתחדשות עירונית רמת-גן הושקה לאחרונה, בהתאם לסיכום לפני מספר חודשים לפיו נבחרה העיר רמת-גן כפיילוט לחתימה על הסכם מסגרת ראשון להתחדשות עירונית. על פי הסכם, רמת-גן תנפיק בשנתיים הקרובות היתרי בנייה ל-2,000 יחידות דיור, בפרויקטים להתחדשות עירונית ברחבי העיר, ותקבל תקציב סיוע של עשרות מיליוני שקלים מהמדינה. מטרת ההסכם היא לסייע לעיר להתמודד עם העלויות הכרוכות במתן מענה למוסדות ציבור ולהקמת תשתיות מתאימות, הנדרשים בעקבות גידול האוכלוסייה המהיר הנובע מפרויקטים של התחדשות עירונית.
רמת-גן עירי עלון תורני חודשי לתושבי רמת-גן והסביבה. יו"ל על ידי הרב צבי שינפלד, יועץ ראש העיר לענייני דת ומסורת. מייל לתגובות והצעות: [email protected]